הכאבתי לך... ואל תגיד שלא. אל תגיד כלום!
נעצתי את הסכין עמוק עמוק בלב שלך, סובבתי ושלפתי באכזריות.
בהיתי בך מדמם על השטיח החדש של ההורים שלך...
חייכתי חיוך זדוני ומרוצה, הסתובבתי... ועזבתי את החדר.
ואתה נותרת שוכב שם, מדמם למוות, לבד... וכואב לך... כואב לך!

אף-אחד לא יכאיב לי, כמו שאתה הכאבת, וימשיך לחיות את חייו
הכל-כך נינוחים.
אף אחד לא יכאיב לי, כמו שאתה הכאבת, וישאר בחיים...
אתה חייך לא חיי יותר. אבל את חיי שלי אתה לעולם לא תעזוב...
את הסכין, שנעצתי עמוק עמוק בליבך, אני שומרת למזכרת בקופסא
שחורה במעמקי הארון... בליבי יש מצבה יפה, גדולה וכבדה במיוחד
בשבילך... כדי לזכור ולא לשכוח אותך עד יומי האחרון.
בכל לילה, בקביעות, אתה חוזר ומופיע בחלומותיי, תמיד אתה שם'
מראה נוכחות, מכאיב, ונעלם.

נעצתי את הסכין עמוק עמוק בלב שלך, סובבתי ושלפתי באכזריות.