הילדה הקטנה קצת המומה ולא מסוגלת לעכל
כולה עטופה ברגשות קשים ובכעס
שרק  מחכים לפתח, לאיזה שבר קטן בה
שדרכו יוכלו להיכנס, ולפרוץ את הסכרים
בחומה של הילדה הקטנה מתחילים להיות סדקים
מהלחץ בו שמו אותה.

היא מתחילה לרצות
לשקוע. לטבוע. להעלם בכל הלכלוך הזה.
במים העכורים שרק מחכים לה. שתיפול.
להתחבר לכעס, לפרוק את כל הזעם שהצטבר.
להשתגע. לא לתת חשבון לאף אחד.
איך בכלל אפשר להמשיך ככה?

ומה היא כבר?
ילדה קטנה - בורג קטן במערכת הגדולה והשבירה.
בסך הכל הילדה של ההורים.
כן, האנשים האלה שגידלו אותה באהבה
ועכשיו עצובים וכועסים בעיקר על עצמם.