גיל גרינברג / אולי בכל זאת מציאות |
מרצדים ביני לבין הלב
שכחתי את החושך
ובאתי אליך צמא כוכבים
סופר את מבטיך לכל כווני האינסוף
הייתי לרגע ירח
רחוק מכאב אדמה וזמן
אינני מפריז בהאדרת האור
גם לא בקסם חיוכך
הלא נתת לי ילד
קוראים לזה שיר
ואולי נולדתי לדבר דרך השורות
רק כאן מצטרפות כוונות
בעוצמה סותרת מציאות של הא ודא
כאילו לא היה זמן אמיתי
ואת זו את
ואני לא אני
אבל עכשיו את קוראת את השיר
ואת מולי
אולי בכל זאת יש כאן מציאות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|