זהו החופש של האיש הירוק,
מגבעות דיכאון הוא מביט.
חסד רגעי שעשה איתי פעם,
ועתה את חובי לו אשיב.

על סלע אפור כצבעו של הים,
מטווח בין דממה לגלים.
זה האיש הירוק האוחז את חייו,
יחידי בעולם של רבים.

נשרים לו קוראים כשחגים מעליו,
אך נפשו הפצועה לא תגיב.
כמו הימים על צירו של הזמן ,
איך הכל נעצר מסביב.

ואני שמונע בכוחות איומים,
הסכם, הוא הסכם, הוא הסכם.
הייתי מוכר דמי נעורים,
ויחד איתו מזדק .

אך הזמן, הוא תולעת בתפוח מורעל,
עת מהעץ כבר לנשור.
פריטה אחרונה על מיתר נשמתה,
שיהיה לו בשביל האין סוף.

על הסלע הזה החזיר את נפשו,
ועל כן המקום מקודש.