לכל איבר בגוף יש שם-
שלא נטייל בו כמו סומא בערפל,
כדי שנוכל בכל פינה
להגדיר מטרה ולנגוע בכוונה;
עם לשון קטנה,
או אצבע מיומנה
ואפילו עם הנחש המזדחל
שפתאום צץ ומזדקר...
אל פה המגיש שפתיים מייחלות
אל טעם טוב
מכל הממלא את חללו יפה
ויוכל החך הערב
כל איבר לחוד לברך
ו... לנשק.
אל נרתיק המצניע בתוכו
דגדגן הטובע במיצו,
עוד בטרם מולא חללו,
וכל איבר שאליו יחדור-
לא יקבל שיחרור ממטלתו
עד שלא יספק את גבירתו.
אל תחת מזמין לפי טבעתו
וסוגר על כל הנכנס בשערו
בצבת שרירים לופתת
עד שהנשימה נעתקת...
ושאגת הכאב המענג המתפרצת-
את חגיגת האיברים חותמת.
12/01/05 © |
