היה זה לילה אפלולי וקריר,כמעט ולא היה אוויר
בעודי צועד קול מהדהד, אני תוהה מאין הקול בוקע
ואז את לבי אני שומע, פועם בחוזקה פועם בקצב מהיר,
בעוד שאור הכוכבים עליי מאיר.
אני מרגיש את אור הכוכבים,אני מרים את ראשי להסתכל
בעננים שאת הלבנה מכסים, הם מחביאים אהבת נעורים.
בלבי אני יודע שאור הכוכבים אליי מופנה בגלל הדברים שאני
עושה,
אני יודע למה דווקא בעננים אני מתבונן הם הנשר שבנשמתי מקונן
הוא זה שמפני אהבת נעורים עליי מגן.
אהבת נעורים היא דבר כל כך מדהים,כל כך מרשים אך בגללה
נפלתי לקרשים.
כעת ראשי סטה לעבר הכוכבים בעיניי אני רואה את הכוכבים
מסתדרים
בצורות ופניי נערות לי הן מזכירות,הן אותן הנערות שאת שערי
הנשמה
פתחו לרווחה,ללבי הן הצליחו לחדור הייתי כשיכור ועל כן אבדתי
את
הדרור.
זו אהבת הנעורים היא חוללה את כל המעשים אין בה טיפת רחמים
היא שיחקה בי,היא ידעה שאני עדיין תמים.
היום אני מבין שבאהבת נעורים אסור להאמין.
כעת בפח אני לא אפול למרות אותו קול בלב שעוד מהדהד,
עכשיו אני יודע שבי הוא בוגד.
אהבת נעורים היא עינוי מפנק שבסופו ליבך נשאר ריק.
מעכשיו ועד עולם חרוט על ליבי "אין כניסה" אך האהבה למרות הכל
ללבי פרצה "איני יודעת לקרוא" היא טענה.