אני מצוברחת עכשיו. לא יודעת למה.
זו מן הרגשה מסריחה כזו,שאפילו אין ממש סיבה.
זה הכל התחיל כשקמתי.
לא היה בוקר..אלא היה אחת בצהריים נראה לי.
הלכתי לישון בארבע לפנות בוקר כי הייתי משועממת.(זה בסדר, אף
אחד לא מבין אותי).
בכלל כל הלילה לא ישנתי טוב,ככה שברור שזה משפיע.
אחרי שאני מתעוררת אני ישר הולכת למקלחת,השירותים שלי
דפוקים-אבא שלי כל הזמן מתעצל לתקן, והשיער שלי נפוח כאילו
עברה בו איזה סערת טורנדו.
כל היום משעמם.
מה שאני לא אעשה-אני אשתעמם.
הלכתי לחברה, ניקיתי ת'בית, הכנתי עוגה, סידרתי ת'חדר, דיברתי
בטלפון, וכלום!!!
חיים ריקים!
בערב הלכתי ליום הולדת של חברה.
תשמעו...הדור שלנו הולך ומתדרדר!!
תמיד ידעתי שאנחנו לא מסתובבות עם אותם האנשים...אבל עד כדי
כך?? כל כך הרבה ערסים מגעילים,שרק טרקטורונים מעניינים אותם,
בנות שאכפת להן רק מהמראה, ואני הייתי בטוחה שעוד שניה אני
קוברת את עצמי באדמה.
הגעתי הביתה. אחרי שלוש שעות של סבל שם. אני עדיין בהלם.
ועכשיו, כל מי שמדבר איתי, מצטער על הרגע שהוא רק שאל מה המצב.
אני לא יכולה להיות נחמדה כשאני במצב כזה. לא יכולה! פשוט לא!


אני צריכה איזה משהו...משהו שירגיע אותי.
שיגיד לי שהכל טוב.
בעצם לא צריכה משהו. אני רוצה לדעת בעצמי שהכל טוב.
ש...אוף!
גם מילים כבר לא יוצאות לי.
יאללה פרשתי.

סלאמת.