נותרה הבדידות לבדה
עטופה בין קירות לבנים,
ידייך משכוני שוב
אל חמימות המחילה,
מגע של אתמול
דק כשערה
שורד על גופי
ושפתיים בעמקי שאלה.
גמעתי את האור
בשאיפות קצובות
מתוך פלא פנייך החיכניים,
כמו לא נעלמו
ושבו שנית
קרובות יותר עם השנים.
עוצמת עיניי בתוכך
ללכוד רסיסי רגעים,
רגליים כרוכות
זו בזו
ציפיה שלוחת רסן
באיברים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.