מוקדש לכל אחד שיבין מזה משהו. (וגם לכמה אנשים שלא...)


אני מצטערת לבשר לכם את זה ככה אבל אני עוזבת עוד מעט.
אולי בזמן שתקראו את זה אני כבר אהיה במקום אחר לגמרי, אולי
בכלל תעמדו לידי ותקראו את זה.
אם נשאר עוד מישהו אחד שממש איכפת לו ממני, באמת שאני לא רוצה
שיבוא ויבקש ממני להישאר.
אני מעדיפה ללכת במחשבה שכולם שונאים אותי כרגע. סליחה, לא
שונאים, פשוט לא מבינים איך השתניתי.
אבל זה לא מה שאתם לא מבינים. אתם לא מבינים כבר אותי.
השתניתי. בטח שהשתניתי, מי לא משתנה? אי אפשר להישאר 14 שנה
אותו בנאדם כי אם זה היה ככה תאמינו לי שכרגע היתה עומדת מולכם
פוסטמה הרבה יותר גדולה שעוד מוצצת אצבע ויש לה חיבה בלתי
מוסברת לבקבוק שלה.
בקבוק. אולי זה מה שאני צריכה לעשות, להתחיל לשתות, כי תבינו,
עדיין לא הכי החלטתי איך אני אברח מכם בדיוק, אני עדיין מנסה
לחשוב על דרך אבל זה קשה מאוד. לעזוב אתכם.
ובכלל, לשתות אני שונאת.
וכתיבה כבר לא עוזרת.
ועל התאבדות אני לא חושבת עכשיו. למרות שאולי אם אני אנסה ולא
אצליח מישהו יקלוט שאיכפת לי ושאני לא הזונה חסרת הלב שאתם
חושבים שאני.

ורק בשביל שתתחילו לקבל מושג, אז שתדעו שהתחלתי לכתוב יומן
וניסיתי לחשוב מה לכתוב בעמוד הראשון.
לא הצלחתי. ניסיתי לתאר את עצמי והמילה היחידה שהצלחתי להעלות
היא  מבולבלת .
ואולי עכשיו כמה מכם מגחכים כשאתם נזכרים במה שקשור אצלנו
למילה הזאת. רק שאצלי כרגע זאת באמת המילה היחידה שאני יכולה
לתאר בעזרתה את עצמי.
אולי גם קרועה.
כי אני באמת מרגישה קרועה. כמו בין שני עולמות. העולם שלי אתכם
והעולם שלי לבד.
שני עולמות כל כך שונים. אבל אתם הרי לא מבינים, או לא מנסים
להבין.
כי למרות שהרבה מכם היו במצב דומה ועשו דברים בלי לשים לב,
פתאום כולכם שוכחים את זה. כי עכשיו רק אני לא בסדר. וזה
פוגע.

אז פעם הבאה תבואו אליי. אל תלכו אל מישהו אחר כדי לברר מה קרה
לי ובטח שאל תחכו כל כך הרבה זמן כי בסוף אני פשוט ארגיש שוב
כמו עכשיו.
מבולבלת ופגועה.

אתם אומרים שנסגרתי ושאני מרחיקה את עצמי מכם. קשה לכם להבין
שקשה לי ושאני פשוט לא יכולה לפתוח את הלב שלי בכזאת קלות
יותר. אולי אתם זוכרים מה קרה בפעמים האחרונות שעשיתי את זה.
נפגעתי.
אני לא יכולה להרשות לעצמי להיפגע עוד פעם. זה כאילו יש לי
מספר מוגבל של פעמים שמותר לי להיפגע לפני שאני אתמוטט ואני
מתקרבת אליו במהירות.
עכשיו אני פשוט מנסה לבלום את העוצמה ולהאט קצת את הדרך. הייתי
מעדיפה שתעזרו לי במקום ללחוץ על הגז.

אבל עכשיו זה לא משנה.

אז תזכרו שאני אוהבת אתכם, למרות הכל.
ותיהנו לכם בזמן בלעדי ויהיה לכם קצת זמן,
כי אני מצטערת לבשר לכם את זה ככה אבל אני עוזבת עוד מעט...