כשלא נותר לומר עוד דבר,
באה השתיקה.
ואיתה באה חרדה עצומה.
חור חלול שנפער ברגע מעומקי האדמה.
שתיקה ארוכה וקורעת לב.
שתיקה צורבת המחסירה פעימה.
שתיקה הולמת המכה חזק.
כאב צורב ועמוק,
ממקום נידח,
ממקום מכוסה רבדים רבים,
מקום המוסתר היטב בין ערמות הבערות,
המקום הכי אינטימי שלי בנשמה.
אני.
וכשיש שם סדק,
הוא בלתי ניתן לשיחזור.
ובמוקדם או במאוחר הסדק יגדל,
ובסוף ישבר,
יתרסק,
או ינתץ.
בכל מקרה גורלו נחרץ.
לאן שלא יפנה,
הוא נידון גזר דין מוות.
וזאת הוא לא יוכל לשנות,
גם אם ינסה.
הוא לא יוכל לשנות את מה שהוא.
לא יוכל לשנות זאת. |