קראתי

נשארתי נפעמת
אמרו לי
אחדים

שאתה בכלל ציני
הכל פארודיה הזויה סוריאליסטית אפלה
ככה אמרו
לי

בני זונות

אני ידעתי אחרת. הסתכלתי
קראתי
רגש עבר בי
רגש כנה אמיתי!

כל כך הרבה כאב
כל כך הרבה סבל
שחור אפל שטני
שד מהגהנום תפס אותך
ילדינו,
אהרהר
יהיו שחורים כמו הלילה בליבם הקטן הסדוק
נשתה אלכוהול מתוק מרגיע עוזר מרפא
נלמדם שהכל זה חרא
ניגע בהם בעדינות
נאהב אותם אהבה עזה גופנית
חושנית








מוקדש ליוצר המגניבול המתאבד, יוצר רגיש ועמוק שאינו מפחד
לחשוף את הפחדים והסדקים הכואבים. הוא ריגש אותי בצדקת מילותיו
הוא גרם לליבי הפצוע להזדהות עם לביו הפצוע ולכן זה שיר עליו,
בשבילו, לתוכו.