פרפר ממצמצת עדיין בכנפיה
הרבה מחוץ לגילה
ולכל פרופורציה
סבך לא הותרה למלואה,
פוערת לבאות
שתי עיניים מלאות
בלילה בשדות שקופים
משילה את המדים בגעגוע
לא מצליחה להניח את העייפות
בכל רחבי מיטתה
גל מדגדג את גבה על החול שפת הים
ממנה נתלשה,
עולה בשקט
דבר לא נודע
איך נפרם קטנה נפרשת
ונעלמה,
לפרק פרימה קטנה כתפיה המרוטות
קמות ולאש עיניה נהיות גדולות
מעטפת שעוה נמסה פעורה לבאות,
פרע פרפר פרא כרוכה
צרים לה תמיד ביתה, אהבתה,
כף היד הפרושה
נדמית לה תמיד נסגרת.
מבוקר לבוקר יותר רחוקה
כלואה בהד שריקה
לאט בין ערמות חפצים
אורזת לעור הבא חלום מעורפל,
בוקר אחד רגיל מוכנה נעולה
עוצמת נשימה עמוקה וקופצת,
ועפה עיוורת בתוך שקט מופלא.
שיער פרע אסוף בתמונת ינקות
של תחפושת פורים עגומת פנים,
פרא פרודת פרקים מתפרקת לפרורים
לפרק לילה הפלדה מכה שתיים
שתיקת אישוניה עוטה פשר מר
חורקים שערי שיניים
פרור ראשון כבר נבלע במערבולת,
פרפר שורפת את העיניים.
בצהרי הארץ
הרבה מחוץ לגילה
שוכבת קטנה
ילדה בצבא ההגנה
פזורה על המזרן
מוכת שמש וזיעה
פערה עיניים לשמש הצורבת
שפתיה התנשמו פרקו נגיעה
ורעש מסמר שיניים עלה,
בפרק פרידה פרפר
נענתה לשריקה רחוקה
רוח חם שטף את המדבר
ושצף איברים ניטחה
הערפל נפתח והכל נראה, פרפר
התעטפה שתי ידיים דקות ונמסה. |