המונית שעטה קדימה, חולפת במהירות דרך הנוף הדרום - צרפתי.
פיליפ אנז'ו, שישב במושב האחורי, ניסה לחטוף תנומה קלה, אולם
השמש הים - תיכונית שחדרה מבעד לשדרת האקליפטוסים הפריעה לו.
לחשוב שרק אתמול עוד היה בבית - הקיץ המפואר שלו בהרי -
הרוקי... מה לעשות, עבודה קודמת לתענוג. חמש עשרה שנה של עבודה
קשה לקחו לו להגיע לפיסגה, והוא לא התכוון לתת לדבר פעוט כמו
מזג - האויר להפריע לו. כמו שסבו המפואר, ז'ק אנז'ו זכרונו
לברכה, היה אומר, אם אתה רוצה לעבוד ברמה הבינלאומית, תתרגל
לקבל שיחות טלפון טראנסאטלנטיות. קשים הם חייו של רוצח שכיר.

לבסוף הגיעה המונית לבית אחוזה בסיגנון עתיק, שעמד מבודד, מוקף
בגדר - חיה עבה. "המכון לחקר כתבי נוסטרדמוס" הכריז השלט שמעל
השער. פיליפ תהה מה מוסד אקדמי כזה צריך רוצח שכיר, אבל לא
יותר מדי. הוא היה רגיל לא לשאול שאלות. כמו שאבא היה אומר,
לדולרים אין אידאולוגיה, ואנשים מתים לא מדברים.
מזכירה חיננית הגיעה אל השער ולוותה אותו הישר אל לשכתו של ראש
המכון, פרופסור אלבר ד'קור. אותו אלבר נראה צעיר יותר מכפי
שציפה פיליפ, למורת ששערו כבר החל להלבין.
"בוקר טוב, פרופסור ז'קור."
"בוקר טוב. אני מניח שאתה..."
"פיליפ אנז'ו... ל'נואר."
"מסייה אנז'ו, אתה יודע מדוע ביקשתי להפגש אתך?"
"כדי להרוג מישהו. זה מה שאני עושה בדרך - כלל."
"התכוונתי יותר, מבחינת המטרות שמאחורי המעשה."
"פרופסור ד'קור, אני לא מתעניין במטרות שלכם. שם וכתובת
יספיקו."
"עדיין... הייתי מעדיף שתבין את הסיבות שגרמו לשליחתך. הדבר גם
יעזור לך לאתר את האדם שאותו אנו מחפשים."
"אני מקשיב" (הלקוח תמיד צודק.)
"אני אתחיל מההתחלה. אתה יודע מי היה נוסטרדמוס?"
"איזה מיסטיקן או משהו כזה. תקופת האינקוויזיציה."
למעשה, פיליפ ידע טוב מאוד מי היה נוסטרדמוס, אבל כשפותחים
הסבר בשאלה כזאת הכוונה היא
שהשואל  רוצה להסביר או להבהיר לך משהו בנושא, וכדאי שתשתף
פעולה.
"נוסטרדמוס, מסייה אנז'ו, היה גדול חוזי העתידות בעת החדשה.
נביא."
"ובכן?"
"תרשה לי לספר לך על אחת מנבואותיו היותר חשובות של מישל דה
נוסטרדמוס. הוא חזה את בואם של שלושה אנשים - "אנטיכריסטים"
הוא קרא להם - שיגרמו נזק רב, טרור ומהומה בעולם. השניים
הראשונים היו נפוליאון והיטלר. השלישי, עד עכשיו, היה בלתי -
ידוע. יש מדרגיות בענין. השלישי היה אמור להיות ממחוללי
האפוקליפסה, בסוף המילניום - כלומר האלף - השני."
אנז'ו חייך. תן לי לראות אם אני מבין אותך. אתה רוצה שאני ארצח
בן - אדם כי אתה חושב שהוא האנטיכריסט השלישי, ובכך למנוע את
כל ההרג וההרס שהוא אמור לגרום."
"יותר מכך. אתה תמנע את הארמגדום. יכול להיות שתציל את
העולם."
"אתה יודע בטוח מי הוא האיש? עד כמה שזכור לי, כתיבתו של
נוסטרדמוס היתה עמוסה בסמלים ודו משמעוית..."
"נוסף על כך שהוא כתב בבת - אחת בכמה שפות, בילבל את סדר
האותיות במילים, הוסיף אותיות - סרק ולא הקפיד במיוחד על
פיסוק. בכל - זאת, אנחנו יודעים. היו התקדמויות במחקר. עיבוד
מחשב מראה שיש סדר מתמטי..."
"פרופסור ד'קור, זה לא מענין אותי. שם וכתובת יספיקו, ואם אפשר
גם תמונה."
"זה הקטע הבעיתי. השם הוא מוחמד איבן - ליסן. גר במזרח
ירושלים, נולד ב99'. זה הכל."
"בן - גילי. זה לא הרבה. איך אני אמור למצוא אותו?"
"הוא מעין מנהיג פוליטי מקומי. ראש של איזה תנועה קיצונית קטנה
בשם "הדין המוסלמי". תצטרך על סמך זה לאתר אותו, ל'נואר."
"רק עוד בעיה קטנה אחת..."
הפרופסור זרק לעברו מעטפה חומה מלאה שטרות. "זה עכשיו, ועוד
אחד כזה כשהוא מת - נוסף על הבטחת מקומך בגן - העדן."
"אין שום בעיה, פרופסור. שכרת כרגע את הטוב ביותר."

כאשר חזר רובר אנז'ו ממסעות - הצלב הוא כבר לא נראה דומה
לאביר - הדגל הגאה שיצא אליהם. שתים - עשרה שנה של שבי בכלא
המוסלמי השאירו את סימניהן בגופו ובנפשו. מנהגו הפך להיות קודר

ומבטו לאפל - השמועות סיפרו שהאביר לבית אנז'ו הביא עמו מארץ -
הקודש סוד נורא ומרושע. חודשיים בלבד עברו מאז קבלת הפנים החמה
שערך לו אחיו הבכור, הרוזן לבית אנז'ו, וזה האחרון מצא את מותו
בתאונת - רכיבה מסתורית. רובר אנז'ו ירש עתה את האחוזה ובימיו
הפכה טירת המשפחה למבצר אפל שלצידו כנסיה שטנית מלאה סמלים
נוכרים וטמאים. השמועות אמור שמי שיעלה שם תרומה לאותו אליל
וינקוב בשמו של אויבו, אותו יריב ימצא את מותו. בדרך זו החל
הרוזן החדש צבור את עושרו וכוחו. אכן, סוד אפל הביא עמו רובר
מארץ - הקודש. בחדרי - חדרים החלו לכנותו "קאוואליר דה לה
מורט", אביר המוות. כינוי אחר, מרומז, הפך לו כמעט לשם משפחה
שני - "ל'נואר", השחור. שכן, רובר אנז'ו למד בכלאו את תורתם של
ה"חשאשינים" הלו הם האסאסינים, הרוצחים - מתנקשים, ודרכי המוות
והאופל  הפכו להיות דרכיו.  

הדרכון הישראלי והעיברית השוטפת העבירו בקלות את "מר אבי
שחורי" דרך הבדיקות האין - סופיות של נמל התעופה. בהיותו אזור
מבוקש מאוד לסוג זה של עבודה, היה פיליפ אנז'ו מומחה למזרח -
התיכון. היה לו דרכון אמין לכמעט כל מדינה באזור והוא שלט
בעברית ובערבית על בוריין, כולל סוגי המבטאים השונים. אם
בתקופת אביו עדיין היה צריך רוצח שכיר טוב לדעת אי להתנהג כמו
ברוקלינאי בברוקלין וקליפורנאי  בקליפורניה כדי להרויח כסף
טוב, הרי שבימינו צריך לדעת איך להתנהג כמו ישראלי בישראל
וסעודי בסעודיה כדי לקטוף את העבודות עם השכר השמן. זמנים
משתנים. פיליפ, כמומחה, ידע להבחין בניואנסים הקטנים ביותר של
אזור מסובך זה, ולנצל את הידע לטובתו, בדברים קטנים כגדולים.
השלב הבא היה התמקמות. העבודה עלולה להיות ממושכת. מלון יהיה
מספיק טוב ללילה או שניים, אבל אחר - כך הוא יצטרך דירה כדי
לזכות בפרטיות ולהתחמק מיתר תשומת - לב. לאחר יום של בדיקות
שכר "ל'נואר" דירה קטנה לחודש במערב העיר. הוא יצטרך לבצע כמה
עבודות - מעקב כדי לאתר את המטרה, ואלה עלולות למשוך תשומת -
לב לא רצויה. לכן היה צורך באפשרות לעבור בקלות חזרה לצד
הישראלי, שם יזכה למלוא ההגנה מפני סקרנותה של המשטרה
הפלסטינית, או של אירגונים גרועים יותר. בסיס טוב ומוגן הוא
היסוד להצלחתה של כל פעולה נועזת, כך היה אביו משנן באוזניו.
קודם כל, שיהיה לך לאן לברוח במקרה שהתוכניות משתבשות, אחר -
כך תתחיל לתכנן מבצעים, גרנדיוזים ככל שתרצה. כלל יסוד זה מבית
- אבא הציל את חייו יותר מפעם אחת, ובעבודות כאלה, שמתבצעות
באזור שבו כל סימטא היא קו - תפר, זה היה ממש א-ב.

על אנטואן אנז'ו, בנו של רובר "ל'נואר" אנז'ו, אמרו שירש את
יופיה המלאכי של אימו ואופיו השטני של אביו, שכן זה טרח ללמדו
את האומנות השחורה. משמת רובר, ירש אנטואן הן את נחלות בית
אנז'ו והן את תארו של אביו - "השחור". הכנסייה האפילה שליד
טירתו המשיכה לעבוד במלא הכוח. האיכרים היו מספרים שהבן גרוע
מאביו, מכיון שרובר פעל מתוך כעס ושינאה, ואילו בנו פעל מתוך
חמדנות ושאפתנות. הראשון היה אדם שבור, שדבר לא נותר בו מלבד
הזעם, והשני היה בן - אצולה שנולד לתוך העושר והכוח ושאף להשיג
עוד. מכיון שהיה אציל זוטר בלבד, ידע שלא יוכל לגייס צבא גדול
מספיק להגשמת חלומותיו בדרך הכיבוש, לכן בחר להמשיך לצבור כוח
בדרכו של אביו. הילה של אופל עטפה אותו, ויריביו ואויביו היו
תמיד מוצאים את מותם בטרם עת. הוא מת בשיבה טובה, לא לפני
שהעמיד יורש שהיה אכזרי ושאפתן לא פחות ממנו, וידע את האומנות
השחורה של בית אנז'ו על בוריה. גם הוא ירש את הכינוי "ל'נואר".
זרע האופל היכה שורשים.

עכשיו עבודת המעקב החלה. פיליפ נאלץ להפעיל את מלוא קשריו בצד
הפלסטיני, רק כדי להשיג קצה - חוט על אותו מוחמד. לעזאזל, הוא
היה אגוז קשה! בדרך - כלל, מהפכנים הם מטרות קלות. הם נחשפים
הרבה ומסתכנים הרבה, ושאיפתם האמיתית היא למות מות קדושים,
ויפה שעה אחת קודם. אבל, כמו שאמר סבו, על כל תשעה "שאהידים"
צעירים יש אחד שמתכוון להיות "ראיס" זקן, והוא מטרה קשה. זה
בדיוק היה המקרה של איבן - ליסן. הוא היה מהפכן למופת. היו לו
כמה כתובות - מגורים, חלקן שימשו להטעיה וחלקן היו סודיות. הוא
הקפיד לא להיחשף בשעת פעילות. שרשרת ביטחון של נאמנים הקיפה
אותו תמיד. הארגון המהפכני הקטן שלו היה מחולק לתאים וממודר
היטב, ובדיקות הכניסה היו קפדניות. פעילותו התרכזה בתעמולה
וגרילה, ובשני המקרים הוא היה שולח למשימה את החיילים הפשוטים,
ה"פאונים" שלו, בלי לסכן את עצמו או אפילו את מקורביו. הסתננות
לתוך הארגון היתה בלתי - אפשרית בשביל פיליפ: הוא לא דמה מספיק
לערבי, ומוחמד הכיר אתה ה"רחוב" טוב מדי. נשארה רק האופציה
השניה - התנקשות מן המארב. בלית - ברירה החל "ל'נואר" לאסוף את
המידע החיוני: תנועותיו של איבן - ליסן, סדר יומו, מגוריו,
החלונות שדרכם הוא נראה, הרגעים בהם הוא חשוף. ביסודיות
ובנחישות השטנית של שושלתו, החל פיליפ לבנות את התבנית, הדגם,
ה"מושך המוזר" שהיווה את איבן - ליסן, לחפש בו את הנקודות
הפגיעות ולהצליב אותו עם כלי הנשק שבהם שלט, מסכין ועד רובה
צלפים.

זרע האופל של בית אנז'ו פרה ורבה, ושושלתו נמשכה לאורך שנים.
האומנות השחורה עברה מאב לבן, ועמה התואר "ל'נואר" מטיל האימה.
אגדות החלו להירקם. האיכרים ידעו לספר כי די במבטו האפל של בן
לבית אנז'ו כדי להטיל בך עין רעה, כך שבאישון לילה יבוא אחד
מהשדים להורגך נפש. ספרו גם שנשמתו השחורה של רובר אנז'ו, אביר
הדגל שחטא, עדין מסתובבת במחוז אנז'ו בדמותו של פרש גבוה אוחז
דגל שחור. מי שבא לעשות מעשה של חסד או צדקה במחוז זה שהאופל
שולט בו, עדיף שיקח עמו מטפחת - בד לבנה ובה רקום צלב אדום,
אחרת אותו "קוואליר דה לה מורט" יפגע בו בדרכו ויהרגו. הכמרים
היו דורשים בדרשותיהם כי "גדולה פגיעתו של השטן: אילו היו
משרתיו הורגים את גופו של האביר ומותירים לו את נשמתו, היה מת
נוצרי אחד. אך מכיון שהרגו את נשמתו ומסרוה ללוציפר, ואת גופו
החיו, הורגים בניו תריסרים של נוצרים בכל דור ודור."

משהיה בידי פיליפ דגם תנועותיו של מוחמד, הוא החל לחפש בו את
הנקודות הפגיעות. הבעיות היו רבות: נוסף על שרשרת ההגנה ההדוקה
שאיבן - ליסן טרח להקיף בה את עצמו, היתה הבעיה של תגובה
נגררת. המזרח - התיכון היה עדיין חבית של אבק - שריפה שדי
בניצוץ קטן כדי לגרום בה התלקחות - וזה למרות הסכמי השלום
המורכבים. היה אפשר, למשל, להרוג אותו בפצצה. אולם שרשרת
ההסגרים, המחסומים, הטלות - העוצר והחיפושים שמעשה כזה היה
גורר הפכו כל ניסיון בריחה למסובך יתר - על - המידה. נהג בחכמה
פרופסור ד'קור כששכר אותו למשימה. כל מתנקש זוטר יותר היה
מסתבך כאן עד מעל לראש.
המשימה ממש ריתקה את פיליפ. היה בה משהו משונה, מורכב ויתר,
מענין יותר. הניחוח המיסטי שהיה בה נתן לו הרגשה כאילו הוא
נוטל חלק  באותן אגדות שסופרו על אבות - אבותיו. היה פה
דיסונאנס, כמובן: בני אנז'ו היו אמורים להיות משרתי השטן, והנה
שולח אותו פרופסור ד'קור במשימת - קודש ממש. בתחילה נראה לו
עצם הענין מגוחך. לנסות להפוך סדרי - גורל, להתנגד לנבואותיו
האלמותיות של מישל דה נוסטרדאמוס הגדול! ועוד על ידי מכשיר כה
גס, כה ארצי, כמו להרוג את האנטיכריסט! אולם ככל שלמד יותר
להכיר את מוחמד איבן - ליסן התחיל להבין את ההגיון שהנחה את
שולחו. מוחמד זה היה פגע - רע. במזרח - התיכון השברירי, התלוי
- על - בלימה, לא היה שום מקום טוב בשביל טרוריסט פנאט כמוהו.
אילו היה סתם דרשן מהשוליים, מילא, אבל מוחמד היה מהפכן יסודי
ומקצועי, והיה סיכוי שמתישהוא יצליח בפעולתו, ויגרור תגובת -
שרשרת איומה. למרות הכל, ירושלים עדיין נחשבה לאחד מהמקומות
שבגללם עלולה לפרוץ מלחמת - עולם. כפי שנכתב בקוראן, "דין
מוחמד בסיף". הפרופסור הגדיל לעשות וצייד אותו בקובץ פרשנות
לגבי האנטיכריסט השלישי. באמת, הדברים התאימו. איש שמקורו
בלבנט ושם הוא פועל. ש"יופיע בסוף המילניום, כאשר התשיעיות
יופיעו שלוש פעמים." הוא לא ידע אם התיאורים לגבי הנזק שאותו
אנטיכריסט אמור לגרום אכן היו עלולות להתגשם (שכן הוא היה נחוש
בדעתו להרוג את מוחמד), אולם הם היו מחרידים, שלא לומר סופניים
ואפוקליפטים. גם כך היה ממש מגע נוסטרדאמוסי בכל הפרשה. משחקי
המילים, למשל. איבן - ליסן בהורדת ה"נ" זה איבליס, השטן
המוסלמי, כמו ש"אבי שחורי" בשינוי אותיות זה "אביר שחור".
כנראה שלאלוהים באמת יש חוש הומור אם הוא בוחר ב"ל'נואר" כדי
להילחם באנטיכריסט.

המהפכה הצרפתית אילצה את משפחת אנז'ו לברוח מפחד ההמון ולעקור
לניו - אורלינס, שהיתה בעלת אופי צרפתי באותה תקופה. בטווח
הארוך, יצאו בני אנז'ו ביותר רווח מהפסד. פיקחות וראיית -
הנולד איפשרו להם להימלט עם רוב כספם ולחיות חיי - מלכים
באמריקה. שם, בארץ - האפשרויות - הבלתי - מוגבלות, היה  ביקוש
רב לכישוריהם המיוחדים. איילי הנפט ומסילות הברזל היו לא פחות
שאפתניים מהאצילים ששכרו קודם את עזרתם. לא היתה קרקע טובה מזו
עבור זרע האופל של אנז'ו. הילת הפחד של האגדות אולי הועמה
במקצת, אולם את מקומה תפס מוניטין שהעמיד את יורשי התואר
"ל'נואר" בשורה אחת עם הטובים ביותר ברמה הבינלאומית.

סוף סוף מצא פיליפ את הבקע בשריונו של איבן - ליסן. מוחמד נהג
מדי יום להתפלל את תפילת הצהריים במסגד שבמתחם הר הבית. לא מדי
יום ביומו, בעצם - כמו לכל פרנואיד טוב, לאיבן - ליסן לא היה
סדר יום קבוע. אולם הוא טרח לבוא לשם לתפילה זו בתדירות גבוהה
יחסית, ומעולם לא החסיר יותר מיומיים. כמה נחמד, להתעסק עם אדם
מאמין. כמה סמלי, שזה שהטיף להרוג בשם האל ימות בדרך לתפילה.

מכאן והלאה, נגמרו התכנונים והחל הביצוע. ראשית, הוא טילפן
לביתו בקליפורניה והודיע לאחיו ש"הוא יצטרך את הספר עם הכריכה
האדומה". כעבור 24 שעות בלבד הגיע בדואר שליחים אווירי דחוף
לדירתו שבירושלים חבילה. החבילה הייתה מלאה רכיבים מכאניים
שחלקם היו הטעייה וחלקם לא. אלה שלא, התחברו לרובה צלפים לטווח
קצר עם כוונת לייזר מסווית. עוד בחבילה היה זוג משקפי - שמש
תואמות, שדרכן ניתן היה לראות את הנקודה האדומה הקטנה של
הכוונת המוסווית. טלפון נוסף לידיד טוב בצד הפלסטיני אירגנה
לאיבן - ליסן עיקוב של יומיים בהגעה לתפילה. לא משהו מסובך מדי
- פשוט שני נודניקים בתשלום. השלב השני כלל קנייית זוג מדי א'
צהלי מאחת החנויות לחיילים, כולל כומתה אדומה, נעלי צנחנים,
כנפי צניחה ותג ואותות מתאימים לסיירת עילית כלשהיא, ודרגות של
סגן. ידיד ישראלי, שהיה מקורב לעולם התחתון, ושכמה מיריביו כבר
לא היו בין החיים סידר לו תעודת קצין צה"לית תקנית (כולל מספר
אישי מתאים לדרגה). הפריט האחרון לתלבושת היתה כיפה סרוגה שקנה
בדרכו לדירה. טלפון נוסף סידר לו מקום בטיסה של "אייר פראנס"
ביום חמישי בערב לז'נבה, תחת השם וכרטיס האשראי של "שארל
דובואה". את השעות האחרונות של יום רביעי הוא ניצל לעוד כמה
סיבובים באזור הר הבית, ושינון המהלכים. זהו. מחר איבן - ליסן
מת. עוד כמה טלפונים והכל היה מסודר.

למחרת, ביום חמישי בשעה 11, יצא "סגן אבי שחורי" מביתו, לבוש
בתפארת מדיו ונושא עמו נשק מוזר טיפה למראה. לא היתה מחסנית
בכלי, אולם פיליפ טען את הנשק קודם לכן בכדור בודד. נשק כזה,
שכלל משתיק קול וכוונת לייזר לא דמה בכלל לרובה סער, אלא לרובה
ללוחמה בשטח בנוי, והיה עלול למשוך תשומת - לב, אולם הכומתה
האדומה וסמלי הסיירת הסבירו הכל. כעבור 20 דקות בערך, הוא נכנס
למתחם הר - הבית. לאזרחים, מכל סוג, היה אסור להכנס למתחם עם
נשק, אולם לחיילים ישראלים היה מותר להכנס עם נשקם האישי בלבד,
בתנאי שלא יעברו איתו לחלק המוסלמי של המתחם. בכלל, כללי
החלוקה של המתחם הצפוף בין הדתות יכלו לגרום כאב - ראש לכל
דיפלומט. הפרדה מסובכת ביותר בין הצבא ומשמר הגבול הישראלי,
המשטרה הפלסטינית וכוחות ביקורת קטנים של ירדן וארצות הברית
בשם האו"ם. בכל מקרה, האחריות הכללית היתה נתונה בידי
הישראלים, ולהם היה את חופש התנועה הגדול ביותר. פיליפ לא
התכוון להתחזות לחייל מאבטח, מכיוון שהיחידות בשטח הכירו את
חייליהן טוב מדי. הוא בנה על כך שיזכה למספיק שיתוף - פעולה
בתור קצין בחופשה הרוצה לנצל את זכותו ההיסטורית להתפלל על
אדמת אבות. הש.ג. נתן לו לעבור בקלות, מתעלם מהנשק המוזר.
פיליפ נע במהירות לעמדתו - ספסל ישיבה שצפה בדיוק על המעבר
המוסלמי למסגד, ולא היה רחוק מדי משער היציאה. חלקו האחרון של
המעבר היה שער צר שאיפשר מעבר של אדם אחד בלבד כל פעם - אמצעי
בטחון פלסטיני דווקא נגד נסיון פיגוע ישראלי. שם לא יכל איבן -
ליסן להקיף את עצמו בשרשרת נאמניו. זה היה החריץ הדק שבו תכנן
ל'נואר לפגוע, אותה דקה שבה מוחמד יהיה חשוף לחלוטין. הוא קיבע
את הנשק בשתי ידיו אל גופו
בתנוחה שתאפשר לו לירות בלי להראות כאילו נכנס לעמדת ירי. הרתע
לא היה גדול, ומשתיק - הקול השתיק את הירייה. הנקודה האדומה,
שנראתה לעיניו בלבד, ריצדה על פני הבאים לתפילה. היה צריך
עיניים של נץ כדי לזהות בן - אדם ממרחק כזה, אבל לפיליפ היו
גנים של מאות שנים של רצח ואימון מגיל אפס. הנה הוא! זה איבן -
ליסן. לחיצה קטנה על ההדק. הנקודה האדומה על ראשו סימנה נקב
קטלני. הקליע המהיר בעל הקליבר הקטן לא פיצץ את ראשו אלה רק
קדח בו נקב שהספיק בדיוק בשביל להרוג. איבן - ליסן התמוטט.
זהו. עכשיו להסתלק מהר ככל האפשר. בצעד מהיר נע פיליפ לעבר
השער, מעמיד פנים כאילו הוא מנסה לתפוס אוטובוס. יקח זמן קצר
לפני שהשוטרים הפלסטינאים יבקשו מהצבא הישראלי לסגור את
השערים. פיליפ נמלט אולי כחצי דקה לפני שהגיעה ההודעה. הוא עלה
על מונית (שהוזמנה מראש) ותוך פחות מעשר דקות הוא היה בדירתו
הקטנה, פושט את מדיו. את המדים שרף במהירות בתוך פח סגור
(שנועד במקור לעצי הסקה) ואילו את הרובה הוא פירק והחביא חזרה
בחבילה שקיבל מאחיו. שליח של שירות דואר שליחים אווירי מהיר
(שהוזמן מראש) כבר הגיע לקבל את החבילה ולשלוח אותה חזרה
לארה"ב. לבסוף, מונית שירות של נמל התעופה לקחה אותו לשדה, שם
עבר את ביקורת הדרכונים בתור "שארל דובואה". זהו זה, העולם
ניצל. כל - כך פשוט. אפילו יהפכו כל כוחות הביטחון את כל
ירושלים, לא יצליחו למצוא את היורה האלמוני עכשיו.

למחרת, במונית מז'נבה למרסי (לעולם, היה אבא אומר, אל תחזור
ישירות אחרי הרצח אל מי ששלח אותך) יכל ל'נואר לקרוא על מעלליו
בעיתון.
"... הרצחו של הפעיל האיסלאמי הפלסטינאי מוחמד איבן - ליסן
ממשיך לזעזע את העולם. הרשות הפלסטינית טוענת בתוקף כי בידיה
עדים מהימנים המעידים כי ראו בבירור חייל ישראלי יורה באיבן -
ליסן. ישראל מכחישה את הטענות נגדה, וטוענת כי בכל המתחם לא
היה חייל ישראלי הנושא נשק עם קליבר זהה לכדור שנורה. סוריה
הודיעה כי היא מחשיבה את הרצח כ"פרובוקציה ישראלית ישירה וכבר
החלה להזרים כוחות לשטח המפורז שבגולן. ישראל, בתגובה, העלתה
את כוננות הכוחות שבצידה והחלה בגיוס מילואים נרחב. גם ירדן,
מצריים, עירק ואירן הודיעו כי יסייעו לפלסטינים במאבקם נגד
"הרוצחים הציונים". ארה"ב, מצידה, הודיעה כי תעמוד
בהתחיבויותיה להגן על ישראל וכבר החלה בשליחת כוחות אמריקאים
לבסיסים במזרח התיכון. ממשלת רוסיה יצאה בהודעה משותפת עם
הרפובליקות איסלאמיות והודיעה כי תמנע בכוח כל ניסיון אמריקאי
"לדחוק את רגלי המדינות האסיאתיות מהמזרח התיכון". גם סין
הודיעה כי היא " לא תרשה השתלטות אימפריאליסטית קפיטליסטית על
מאגרי הנפט העולמיים" ו "תמנע בכוח כל ניסיון צבאי לפגוע
בבעלות בריתה הערביות". מדינות האיחוד האירופאי הודיעו בתגובה
כי פעולה צבאית רוסית כגון זו סותרת את ההסכמות מ - 2009 וכי
הן תגבנה בהתאם. ראשי נאט"ו כינסו ישיבת חירום בהאג כדי להחליט
אילו צעדים ינקטו כנגד התוקפנות הרוסית..."

שטויות, חשב "ל'נואר", הכל שטויות. שום דבר שכמה לילות של משא
ומתן לא יצליחו לעצור. אחרי הכל, האנטיכריסט מת. האפוקליפסה,
הארמגדום, כבר לא יתרחש. את הרע ביותר הוא כבר מנע...