"life has a funny way, helping you out"

יוצאת.
שורה באופוריה מטורפת של אלכוהול, סמים ועוד כמה דברים שנלויים
אליהם באופן קבוע.
מחייכת.
רצה בחזרה למועדון.
הכי מאושרת בעולם.
מינוס שתי מעלות, אני עם גופיה, וחם לי.
האלכוהול חילחל בגופי כמו חיה רעה.
הרי היום לא שמתי מעצורים. ידעתי שלא יהיה לי מה להפסיד.
המועדון כבר סגור - נשארתי לבד.
חנייה.
מעבירה בראש רשימת חברים בפוטנציה שאפשר לצלצל אליהם.
מגלה שהפלאפון לא עלי.
מינוס שלוש מעלות, אני עם גופייה, וכבר מתחיל להיות לי קר.
חשבתי על אבא, עליך, על מה תגידו.
מה זה חשוב בעצם?
ממילא איבדתי אתכם.
מזמן.

הסתנוורות
אוטו. שני מסוממים.
התחננתי שיקחו אותי בחזרה הביתה.
הוצאתי להם מאה שקל.
הם לקחו את המאה שקל והוסיפו"את עוד משלמת לנו?" בתוספת גיחוך
חולני.
נכנסתי לאוטו. כל-כך רציתי להפשיר.
הצג באוטו הראה מינוס חמש מעלות. התבלבלתי.
הנחתי לעיניי להעצם ונשכבתי על המושב האחורי.
הבחור שישב במושב הנהג עצר את האוטו בצידי הכביש.
הוא בקושי נסע.
הוא פתח את הדלת של המושב האחורי ונכנס.
נכנס.
עוד פעם.
גם חבר שלו.
ואני רק רציתי להפשיר.

הם זרקו אותי בצידי הכביש אחר כך.
וכל מה שעלה לי בראש היה אתה.
חשבתי עליך, על מה תגיד כשתשמע.
רציתי שתחבק אותי, שתעזור לי להפשיר.
רציתי שתלחש שהכל היה חלום ושהנה, אני שנייה מלהתעורר לידך
בבוקר שבת קסום...

היה לי קר.
ירד גשם.
רציתי לישון.
ידעתי שזו תהיה השינה האחרונה שלי.
הנחתי לעיני להיעצם במעין אדישות שכזאת.
שיניי נקשו.
פרשתי את ידי כדי לקבל את טיפות הגשם ישר אל גופי.
נתתי לרוח להקפיא כל עצם בגופי.
שיניי הפסיקו לנקוש.

הקור פסק לפתע.

ידעתי שלא יהיה לי מה להפסיד.