[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמי חניא
/
אובד עצות

הרכבת יצאה לדרכה בשעה אחת עשרה בדיוק, ישבתי בקרון השלישי
מהסוף, למולי ישב אדון אחד לבוש בקפידה, משקפי שמש תלויים
בכיסו הימני, עניבתו קשורה בדיוק בסטייה קלה מטה, מכנסיו
מגוהצים ללא רבב למעט קמט קטן במכפלת, נעליו היו מצוחצחות עד
שיכולת לראות את בבואתך משתקפת בהם, על השולחן שביננו היה מונח
תיק ג'ימס בונד.
האדון ישב שם למולי, כל כך לא שייך לטיפוסי הרכבת הרגילים,
כולו אומר טקטוק - כולל שעון הזהב שהשתלשל מידו השמאלית, עיני
בחנו אותו בקפידה, שערו היה מרוח ומבריק, וריח הבושם שנדף ממנו
העיד על מעמדו אי שם בין העשיריות התחתונות של האלפיון העליון.
עיני המשיכו לשוטט עד שנתקלו בעיניו, עיניו היו לא מרוכזות,
אישוניו התרוצצו ממקום למקום, כאילו מנסות לברוח לאן שהוא.
הרכבת התקרבה לתחנה הבאה בחריקה בלמים ואז החל הרעש הרגיל -
אנשים יורדים אנשים עולים, ילדים צוחקים, אימהות צועקות,
סדרנים שורקים, תופסים מקומות, ואחרי הרעש קול צפצוף דק והרכבת
יצאה לדרכה, דממה השתררה בתא בו ישבנו אני והאדון, הוא הביט
אלי וחייך בעצבות, ניסיתי לפתוח איתו בשיחה ושאלתי "לאן אתה
נוסע?", האיש הביט לצדדים להיות בטוח שאני מדבר אליו, כשראה
שרק הוא ואני בקרון ושבטח פניתי אליו. נאנח, שלף מכשיר פלאפון
קטן, כיבה אותו וענה 'צפונה, כמה שיותר רחוק לאיזה מלון קטן',
לא הבנתי את התשובה ושאלתי "למה?"
האיש עצם את עיניו לכמה רגעים, פתח אותן ולאחריהן פתח את פיו
ולקח אותי שנתיים אחורה:
"עד לפני שנתיים הייתי אדם שמח אדם חופשי אבל מאז הטעות הטרגית
אין לי חיים, אני כבול, לא מסוגל לתפקד לבדי ולכן אני כאן."
"למה מי מת?" שאלתי אותו.
"אף אחד, ואם לא תתפרץ לעצירות הדרמתיות שלי באמצע הסיפור תבין
הכל" חייכתי לעברו פלטתי "סליחה" והוא המשיך.
"כמו שאמרתי לפני שנתיים, לפני שנתיים החברה שבבעלותי היתה אחת
החברות המשגשגות במשק, המניות שלנו עלו מעלה, הרווחים היו
בשמיים, ולא היה גבול לנסיקה, לא היה נראה שישנו דבר שיכול
לעצור את התנופה וככל שחלפו הימים נראה היה ש... אבל היה דבר
אחד שלא לקחתי בחשבון" באותו רגע נכנס לקרון מוכר ה'חטיפים,
סנוויצ'ים, שתייה קרה' של הרכבת והציע לנו 'חטיפים, סנוויצ'ים,
שתייה קרה'.
האדון ששמו היה יעקב מעוותלו, רצה לקנות משהו אבל לא הצליח
להחליט מה לקנות, אחרי ששאל אותי מה אני רוצה, התלבט בערך
דקותיים בין במבה אוסם לבמבה פרפר, "אני מציע שתיקח את האוסם"
אמרתי, יעקב נשם לרווחה ולקח את הבמבה, שלף במבה אחד נגס בו
בהיסח דעת, והמשיך בסיפורו:
"לא לקחתי בחשבון אלמנט אחד חשוב ביותר - 'היועץ'".
הגענו למצב בחברה שבו היינו חייבים לקחת יועץ מס, חיפשתי את
היועץ הכי טוב בארץ ולקחתי אותו, יועץ המס דווקא עשה את עבודתו
נאמנה, אבל הוא זה שגרם לנפילה הגדולה - באחד הימים הוא נכנס
למשרד שלי ודיבר איתי מהלב, הוא הסביר לי שחברה גדולה כמו שלנו
צריכה להיות ביחסים טובים עם התקשורת, ולכן חייבת החברה לקחת
לעצמה יועץ תקשורת, לאחר ששקלתי את ההצעה, החלטתי לקחת את יועץ
התקשורת, החבר של יועץ המס. יועץ התקשורת הציע או יותר נכון
יעץ שאקח יועץ תדמית בנוסף אליו, וכך נכנסה גם אישתו לעבודה
בחברה.
בתוך חודשיים נוספו לחברה עוד ארבע יועצים, יועץ לענייני חברות
זרות, יועץ לעסקים פיננסים, עוד יועץ לענייני מס, ויועץ
בורסה.
בארבעת הוחדשים הבאים נכנסו עוד כמה יועצים: יועץ ביטחון - הוא
יעץ והרכיב את סדרי האבטחה במשרד שלי, יועץ גסטרונומי, ועוד
כמה יועצים מכל מיני צבעים".
"נו אז מה הבעיה?" שאלתי את יעקב.
"גם אני לא ראיתי בעיה בהתחלה אבל אז ניגש אלי היועץ לתחזיות
כלכליות, והראה לי שבשנה הבאה החברה תרוויח כעשרים אחוזים פחות
מהרווח הריאלי דאשתקד וכל זה בהתחשב בירידת הבורסה ועליית המדד
בשלושה אחוז, לא הבנתי בדיוק את כל התחזית של היועץ אז קראתי
ליוסי, היועץ הפיננסי שלי שהסביר לי במילים פשוטות ובחיוך גדול
שבשנה הבאה נרוויח ארבעים מליון שקל פחות, כששאלתי לאן נעלמים
להם ארבעים מליון שקל ענה לי שלמה היועץ לרואה החשבון שכל הכסף
הולך למשכורות היועצים, ושהוא מציע שאקח יועץ שייעץ לי כיצד
לצמצם את משכורות העובדים האחרים בחברה. במסגרת הצמצומים בחברה
העסקתי עוד שישה יועצים מומחים לצמצומים כך שלבסוף הרווחנו
חמישים מליון פחות. בסוף שנה שעברה עבדו בחברה שלושים יועצים
לא כולל יועץ הנקיון, ויועצת הלבוש".
"אבל עדין הרווחתם לא רע, אז מה הבעיה?" חזרתי על שאלתי.
"החברה אומנם לא ניזוקה למעט ירידה קטנה ברווחים, אבל הבעיה
היא שאני לא יכולתי להתמודד יותר עם בעיות קטנות ביותר לא
יכולתי להחליט אפילו איזה גרביים ללבוש בלי שיועץ התדמית יתאים
ביניהם לבין סוג הפגישה. לא יכולתי להחליט באיזה שעה לקום
בבוקר בלי הצעתו של יועץ סדר היום. הפכתי תלותי לגמרי...
הרגשתי שאני נגמר... הייתי מכונה שפועלת על ידי יועצים, אפילו
לנהוג לבד לא יכולתי ללא עצותיו הנבונות של הנהג שלי".
"אז למה לא פיטרת אותם והתחלת מההתחלה - בלי יועצים" לא הבנתי
הוא משך בכתפיו, "ניסיתי אבל יועץ אחד אמר לי שזה לא יהיה
אפקטיבי. אז עכשיו אני בורח מכל העניין, ומשאיר את כל הרעש ואת
כל היועצים מאחורי, מעכשיו אני מקבל החלטות בעצמי..." הוא
נתעודד מעט וקומתו נזקפה.
"מישהו יודע שברחת?" דאגתי לו
"בטח, הרי היועץ שלי לעניינים נפשיים יעץ לי לברוח..."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שפרירית ביקשה
ממני למסור שכבר
אין לה מזל עם
נמוכים.

אתמול נשברו לה
הקביים.

-זה ששפרירית
ביקשה ממנו
למסור את ההודעה
שלמעלה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/2/05 16:51
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמי חניא

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה