אני לא יודעת אם קרה לך שעברה בך הרגשה נעימה כזו ומוזרה של
צמרמורת, אבל אני יכולה להגיד לך שזה מה שקורה לי שאתה לידי,
מדבר אלי, לוחש לי או נוגע...

אני נשבעת שהייתי נותנת הכל לנשיקה ממך ולמשפט אהבה.
אומרים שאהבה ראשונה אף פעם לא שוכחים, אבל האהבה הזו היא יותר
מאהבה ראשונה, אתה לא יודע ולא מתאר לעצמך עד כמה החיים מובנים
מאליו בלעדייך. כל דבר מזכיר לי אותך אפילו הקטן ביותר... מנסה
לשכוח ולהתחיל מחדש אבל עדיין תקועה עם הלב שדורש א-ו-ת-ך!

כל שיר ומשפט מזכירים אותך אני מנסה להתעלם מהעובדה שאתה כבר
לא שלי אבל לא מצליחה. אני לא ילדה קטנה באמת וגם לא מנסה
לגרום שירחמו עלי וגם בלי כוונה זה קורה מהרגע שאתה ניצב לפני
הרעד מתחיל! אני מנסה לשקר לעצמי, להגיד ששכחתי אבל את האמת
הלב יודע ולו אני לא יכולה לשקר, הוא יודע כמה אתה חשוב לי
והוא בכה שנשבר גם הוא מנסה להתחבר שוב אבל כל פעם שהרעד בגוף
עובר במחשבה עלייך הוא נשבר מחדש...

שמעתי שכל דבר שקורה הוא לטובה... אבל איפה נמצא החלק הטוב
עכשיו, אני חיפשתי בכל מקום אפשרי חלק טוב לא מצאתי! אתה יודע
מה? אולי אם לפחות היה לי האומץ להתקרב אליך מחדש להיות לידך
כדי שתסמוך עלי קצת כמו ידידה טובה אולי היה יותר קל... זה
נשמע מוזר אני בטוחה אבל באותו יום שהחלום נגמר והתעוררתי
לסיוט ביקשת לא לאבד אותי. זה היה סתם להרגשה טובה או שבאמת
רצית את זה? לפעמיים אני מנסה לחשוב מה עשית לי ואם מה שאמרת
לי היה נכון. ניראה לי שכן, אני חושבת שכן, אז למה בעצם הכל
נגמר?
כי לי היה כיף אני הייתי מאושרת! חשבתי שגם אתה... בגלל משבר
לא צריך לסיים אהבה. לכולם יש משברים, צריך לפתור אותם ולהמשיך
הלאה... אז למה בעצם הכל נגמר?

לא ביקשתי הרבה בחיים, ביקשתי רק דבר אחד... אותך, כנראה
ששכחתי שאתה זה בעצם כל החיים...