אפל וקר לבד לתעות
בתהומות המחשבה.
שם, בראותי ניצוץ פעוט
כתבתי לי את שמו: תקווה.
אחר הגיעו אחרים,
בין רגע הוא נרמס, נמחה.
הראו לי: כך חיים עוברים.
אני כתבתי: חשיכה.
הליל נצחי, אינו נגמר,
אף לא שומע תחינתי.
הורו לי אז: כך יש לומר,
אך רק כתבתי שתיקתי.
באבן רוויית מכאוב
ספיגת דיו החיים טובה.
הראו לי: כך יש לאהוב;
בכתב טעמתי אהבה.
הסלע קר כפני המת,
אדע: אין דרך לעלות.
אמרו לי: זוהי האמת;
בדיו ניסחתי שאלות.
ובלילות של מועקה,
עת חשיכה עטפה חומות,
אני כתבתי בזעקה,
אך על נייר מילים אילמות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.