חלק ממני רוצה ללחום
בכל מה שלא נראה לי נכון
חלק ממני שוכח לזכור
חולפות השנים
כספירה לאחור
ואולי זה אמיתי
כל הדימיון,
שקרים לבנים,
מפחדים המון
מהשכחה, מכח של רגעי זיכרון
אני שוכח לנשום
חלק ממני רצה לעזוב
את כל מה שהיה
ולצאת לרחוב
והחלק הזה, מתגבר
נהפך לדמעות
ואח"כ חוזר
הוא אומר ש-הוא רוצה
להשאר
ואולי זה אמיתי
כל הדימיון
שקרים לבנים
הופכים להמון
רגעים קטנים של זיכרון
אז בין לבין
אני שוכח לנשום
חפשו בי את מה שתרצו
זה אני, וככה זה ישאר
(כי) ככה זה תמיד היה
מחכה שהנצח יגמר
מחכה שהנצח יגמר...
ואולי זה אמיתי
כל הדמיון
שקרים לבנים
כמו שברים של חלום
אז בין כל ההמון
אני שוכח לנשום. |
