הסוף כבר ידוע מראש.
עוד סיפור שכבר עכשיו אני רואה שייגמר לא טוב.
ולמרות הכאב שכרוך בסוף ההוא,
אני ממשיכה להאמין,
שאולי...
וקול קטן חוזר וצועק שלא,
אני צריכה לעצור,
להסתובב ולצאת.
אבל הרגש גואה מתעלם מאותו קול
שנחלש... ונחלש...
עד שנוטש.
ושוב אני כאן,
כמו במין מעגל שבו אני כלואה...
עם אותו הסוף
שידוע מראש.
ועכשיו רק נותר לי לתהות -
תהיה בכלל התחלה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.