אלי נביאה / ממשיכה |
בלילות מתערבלים
סגולים קטיפתיים
הצללים שעל קירות
משתנים, והקולות
עוטפים בחום.
והנה עידן חדש
מאחור אדם נואש
לבדו נותר ולש
את הסתם, והממש
(איתך פתאום).
נהפכתי האישה
ובנויה כיחידה
חלשה או חזקה
מחושלת, ופגועה
לא מהיום.
מכאן אמשיך.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|