[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כל דבר בחיים שלנו אהובתי, הוא חד- פעמי.
או לפחות זאת נקודת המוצא שלנו, החד-פעמיות הזאת.
וממנה, נפרשת סכמה נהדרת מסועפת ומפוצלת של בחירות.
הפיצול הראשון יבחר אם הדבר יישאר חד-פעמי, רב שימושי או
ניצחי.
ההבדל הפשוט והקטן בין סכין פלסטיק, לוח מודעות וזמן.
והבחירות שלנו? באמת שלנו הן או שמא מן גורל הזוי מוכתב על ידי
תוכנית אב שטנית ומופרעת של אל עם שגעון גדלות?

אני רוצה להאמין שהבחירה היא שלי.
אני רוצה להאמין שאני יכולה לבחור בבדיקה קפדנית ומשכילה חלקיק
שניה חד-פעמי, לאחוז בו בשתי ידיים כאילו חיי היו תלויים בזה
ולהפוך אותו לנצח.
אני רוצה להאמין שאני יכולה לבחור שניה חד-פעמי ולהשאיר אותו
כזה.

סכיני פלסטיק באים והולכים. רגעים, אנשים, חוויות זולות,
חיבוקים מזוייפים. משאירים אחריהם הרבה יותר מדיי משקעים,
חוטפים לעצמם ספוטלייט שמגיע לדברים ראויים ונעלים. מוערכים
יתר על המידה, הופכים לאובססיות ומחלות נפש אחרת.
והנצח? הנצח בא לפניי ולפנייך ולפני כולם. ולא ילך אף פעם.
לפחות לא במושגי ה"פעם" שיכולים להתפס אצל סכיני פלסטיק קטנים
וחסרי משמעות. האש, המים, האדמה, האוויר- נצח. עוטפים אותנו,
מחממים ומקפיאים, צורבים כמו מלח על פייפר-קאט טרי, ממלאים כמו
חיבוק אדיר בחום אביבי של אפריל. והכל מתגמד לעומתם... כל
סכיני הפלסטיק, שקיות הזבל, עשרות האגורות, הפלסטרים והתיונים,
נמסים כמו שניים סוכר בקפה של הבוקר.

איך יודעים באותה שניה גורלית להריץ את הבדיקה הדקדקנית
והקפדנית בראש, ולסמן במרקר ורוד זרחני את החלקיק שיהפוך לנצח
במציאות הפרטית שלנו?
זה הניצוץ בעיניים? החיספוס העדין של היד שלוחצת את שלי? אולי
זה בכלל איזה בום קוסמי שעובר ישירות לתת מודע?
פשוט יודעים?

ואם אני אטעה? ואתקע עם נצח מכאיב ומבלבל?
האם אני מוכנה לשלם את הכאב, המחיר, ומחלות הנפש ולו רק בעבור
שיום אחד אולי הכאב יעבור ואני אוכל לחלום שוב על לבחור חלקיק
אחר?
הבחירה היא בכלל שלי?
איך אפשר לסמוך על סכין פלסטיק כמוני להשכיל לעשות בחירות הרות
גורל כאלה?
אולי עדיף שזה יוכתב על ידי מאסטר-פלאן שטנית?
שלפחות אם יש טעות שאני אוכל להאשים מישהו אחר.
בחזרה לנקודת בבתחלה.
הכל חד-פעמי.


אבל לא את.
בין אם אני גאון או סתם פיסה בתוכנית אב שטנית,
את הפכת לים, ומדורה בל"ג בעומר, ואטומי חמצן, ובוץ על הנעליים
אחרי הטיול הכי מדהים בעולם.
את סכין פלסטיק שהפכה לזמן.
את הנצח שלי.


ל-ע', ר' וא'. כל אחת/ד בנפרד







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לי זה לא אכפת
אם שמך הוא
מפגר/ או אם
אפילו לסלוגנים
יש מאשר/ אני
מבלה כאן שעות
וזה מה שקובע/
הרדיו שלך הוא
משהו משגע

במה חדשה!

-פינקיאנה פרנק


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/2/05 11:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סווטה נ. דותן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה