עמדנו כך מחובקים,
מסביב עלים של סתיו.
אתה נתת לי את העננים,
על מגש עשוי זהב.
אל מול שמיים אדומים,
אל מול השמש השוקעת.
אוהב אותי ללא מילים,
אוהב אותי, אני יודעת.
ונדמה שכבר בכיתי אינספור דמעות.
ונדמה שלא נותרה סיבה לחיות.
אך ברגע שהופעת מולי, ועטפת כולי,
ליבי המאוכזב נמלא תקוות.
שכבנו כך מחובקים,
מסביב פרחי אביב מלאי חיים.
אתה נתת לי את הירח,
על מגש של כוכבים.
אל מול שמיים אפורים,
נגעתי בכוכב נופל.
לוחש מילות אהבה כנות,
ואל תוך עיניי צולל.
ונדמה שכבר בכיתי אינספור דמעות.
ונדמה שלא נותרה סיבה לחיות.
אך ברגע שהופעת מולי, ועטפת כולי,
ליבי המאוכזב נמלא תקוות.
עמדנו כך עירומים,
מסביב קרני השמש המחממות.
נתת לי אינספור שקיעות,
על מגש של חלומות.
אל מול שמיים צהובים,
והעיניים אדומות.
אוהב אותי ללא מילים,
אוהב רק במבט עמוק.
ונדמה שכבר בכיתי אינספור דמעות.
ונדמה שלא נותרה סיבה לחיות.
אך ברגע שהופעת מולי, ועטפת כולי,
ליבי המאוכזב נמלא תקוות.
הלכנו יד ביד מחובקים,
מסביב טיפות הגשם.
אתה נתת לי את הים הכחול,
על מגש צבעי הקשת.
אל מול שמיים כה קודרים,
דמעותינו המשותפות.
עכשיו גם העננים בוכים,
דמעות שעשויות טיפות.
ונדמה שאחרי אינספור דמעות,
כבר לא נותרה לי סיבה לבכות.
וכבר נתת לי הכל, נתת גם תקווה.
התקווה לאושר, ולעונות של אהבה. |