"קנאק, קנאק" הדהד בכתלי אולם הספורט. אולם הספורט היה מכוסה
בפוסטרים, חלקם של הפיהרר, חלקם של חיילים נאצים בשואה חלקם של
השוואות של מחקרים כביכול שמראים איך הגזע הארי שולט ואיך
היהודים הם קופים וחלקם של בנות ערומות.
"שקט!" נשמע באולם ואז שוב פעם "קנאק! קנאק!" ושוב פעם "שקט!"
הוא צעק שוב פעם, זה היה וורגן היו"ר של האגודה א.ל.א.ע כלומר
'אנחנו לבנים אנחנו עדיפים'. לא שם משהו, אבל כל השמות הטובים
היו תפוסים וחוץ מזה וורגן קצת לא יצירתי, פעם הוא רצה לעשות
גרפיטי עם סמיילי שתמחתיו רשום לבן וסמיילי עקום שמחתיו רשום
שחור. כשאני חושב על זה,אנחנו נותנים לו להיות היו"ר רק בגלל
שהוא יודע להכות טוב עם פטיש בית המשפט הזה ולהשקיט את כולם.
כולם השתתקו, ווגנר החל שופך את דברי התעמולה שלו לקהל. כ-100
איש גלוחי ראש הצטופפו באולם המחניק הזה (משום מה גלוחי הראש
האלה לא שמים דיאודורנט אף פעם, נראה לי זה קשור ללהתייחד עם
הטבע או משהו כזה), הריעו לכל טיפת רעל שזרק לאולם וטרפו את
זה, סליחה על הדימוי, כמו שילדים בשואה טרפו לחם אם היה נזרק
אליהם.
מימיני עמד מישה. מישה היה גבר חסר סנטר ועם עין זכוכית
בסביבות ה 1.80, עם כרס בירה שלא תבייש אף אירי, וכמובן גלוח
ראש.
מישה חשב שכל היהודים הם בני השטן ורק על ידי עריפת ראשם אפשר
להרוג אותם. עוד מישה היה מוסיף שצריך להוציא להם את העיניים
לפני זה, "רק ליתר ביטחון" היה מוסיף תמיד.
משאמלי עמד אוכסן, גבר בגיל העמידה עם עיניים כחולות כשל מלאך,
קעקוע של צלב קרס על כתפו הימנית ועם שיניים צהובות מטבק,
טיפוח של שנים. ראשו היה קטן יחסית לגופו וראשו מגולח וממורק
כמו רצפת שיש בארמון בקינגהם.
אוכסן היה תמיד אומר שהכושים הם בעצם סוג שרוף של יהודים
ושבעצם הכושים הם יהודים שקמו מהקבר. אני תמיד מסביר לו שאם
היהודים היו קמים הם היו אפורים ואבקתיים כאלה אבל אוכסן אף לא
מקשיב, סך הכל בחור מצחיק האוכסן הזה.
מאחורי היו הנזל וגרטל, שתי תאומות דומות לחלוטין אשר לבשו
אוברול משובץ ריבועים אדומים וכלום מתחת (כמה שהיו דומות הן
היו הרבה יותר חרמניות, והן היו ממש אבל ממש דומות) חבל ששתיהן
נראו כמו בוקסר מעורב עם קווקזי, ביום טוב.
לשמחתי הרבה גם הן היו מגולחות ראש.
הנזל וגרטל אף פעם לא אמרו כלום, הן תמיד היו עסוקות בלהוציא
ת'זין של כל הנאצים מהפה שלהן אבל אני מאמין שהן גם לא חיבבו
כל כך יהודים.
מסביבי כולם היו מגולחי ראש, הרגשתי ממש כמו בבית.
אני עמוס, ואני לא חושב שצריך להרוג אף אחד דווקא נחמד לי
שכולם חיים. יש לי אפילו חבר יהודי.
ולמה אני פה? אני סתם קירח.