מולי עומד ילד,
בפנים חצי עצובות
חצי אומללות,
לא ללבי לראות עולם
שוקע בכי, נתתי לו מתיקות
מכל אשר היה לי.
מולי עומד ילד,
בפנים חצי מאושרות,
והחצי השני אפלות...
למרות המסירות...הילד עדיין
בסוג של עצבות.
כרעתי ברך, שאלתיו :
"ילד, למה לך דמעות,
ועצבות כפרות ?"
הביט בעיניי הילד, חייך חיוך מקומר
לרגע שברירי...אמר:
אני מאושר, ואתה ?
מולי עמד ילד,
אך בילד השתקפתי אני.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.