אורי ליבר / נבדל |
הכרית,
עד לפני רגע ראשך הטביע בה צורה
עכשיו היא בידיי,
שולחת לאפי את ריח גופך.
המבט,
היה פשוט חסר תכלית
כעת מלא עוצמה,
קשה כבר להביט
ואותו חיוך,
נחמד שלא היה בו משהו מיוחד
פתאום הוא כמוך,
לא יחזור להיות סתם אחד.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|