שוב זה קרה.
די אני לא מסוגלת להתמודד הפעם.
אני לא חוזרת לשם לעולם.
החיים שלי השתנו,
הכל שחור.
אני לא רואה שום דבר.
וגם לא יכולה להגן על עצמי.
אני לבד.
רע לי.
בוכה במשך שש שעות ויותר
איך אתם מצפים שאני לא אשבר?!
זה סיפור אמיתי שנראה כמו סרט לא מציאותי.
מנסה לחרוז כדי שיהיה נחמד,
אבל ממשיכה לדמוע וזה נראה לעד.
כמה אפשר להבליג ולראות את הטוב?
למה שאסתיר את רגשותיי ואמשיך לצעוד?
כמה אפשר לשתוק ולהתאפק?
הלוואי והעבריין הזה ייחנק.
כעס לא מוביל לשום דבר.
גם דיכאון לא.
אבל עכשיו זה כלל לא מעניין,
שיילך להזדיין!