שנייה לפני הסוף, חשבתי - אולי לא כדאי?
העולם בסך הכל מקום די אחלה. הציפורים מצייצות, יש בחורות
ומוסיקה וקרטיב קולה, חבל לוותר על זה כל כך מהר. האמת אני
מתלבט כבר איזה שנה. והגעתי להחלטה, הייתי אפילו די שלם איתה.
אבל עכשיו, פתאום חזרו ההתלבטויות. פתאום שומע איזה קול פנימי
שצועק "לאאא!". הוא היה שם שנים הקול הזה, אבל אף פעם לא
הקשבתי לו. ודווקא עכשיו הוא מתחיל לספר לי כמה העולם נפלא
ויפה, כמו איזה מסומם מזוין. טוב, אתם יודעים מה, בסדר. אולי
באמת לא כדאי. הרי העולם באמת די יפה, פורח, צומח... לפחות
נדחה את זה להזדמנות אחרת, כשנרגיש ממש חרא. עכשיו רק צריך
להעביר הודעה לאצבע, שתעזוב את ההדק.
מצחיק, אני יכול לראות את זה מהצד - מטורף עם רובה ומחשבות
הזויות, ואצבע על ההדק... רגע... אני רואה עוד משהו... אני
רואה כדור באוויר! זה כבר יצא???
ואני יושב כאן ומזיין את השכל על כמה העולם יפה! זה כמו הבחורה
ההיא שרק כשזרקתי אותה הבנתי שהיא הייתה הדבר הכי טוב שקרה לי.
ועכשיו הכל עומד להיגמר, אז אני קולט שהיה דווקא סבבה.
נראה לי שאני נשאר, נחמד פה.
רק צריך לברוח מהכדור הזה שמתקרב לי למח - הנה אני אזוז, והכל
יהיה בסדר.
רק קצת, עוד שניה אחת, כמעט...
אוי שיט...