אי פעם "ראיתי" אותך שם למעלה, הרגשתי את ליטופך, את חיוך
"פניך". לא אשכח את תחושתי האדירה הזו לעולם, חייכתי ובכיתי בו
זמנית, היו אלה רגעים קסומים של אושר, של אהבה ברמתה הנעלית
ביותר, ראיתי את העולם בשלמותו, הבנתי את האנשים מבלי שידברו
אלי, מספיק היה לי להסתכל עליהם, כדי להבין ולדעת את רגשותיהם
ואפילו את מחשבותיהם.
ידעתי באותו הזמן שאתה מתגלה אלי, ידעתי את זה בודאות. לרגעים
מספר איבדתי את יכולת הדיבור, הייתי המומה, מלאה בהתרגשות לא
מוכרת ומדהימה. ואז קרה משהו. איני יודעת מה, וכל יום, כל רגע
בחיי מאז שואלת את עצמי מה? מה גרם למצב הזה להיגמר? למה, כמו
שאומרים, יצאתי מהסרט הזה? למה?
כן. אני יודעת. אתה לא חייב להסביר לי... זו לא שאלה אליך, זאת
שאלה אלי.
זה חלק מהחוויה - שפל שלפני הגאות. אני יודעת שזה ישוב. עומדת
על שפת הים והבריזה הרעננה מביאה איתה הודעה שעוד מעט זה
יגיע...
12/1/04 |