אתמול בלילה חשבתי עליך. חזרתי מביקור אצל סיוון עם שני חברים
שלי ואבא שלהם. כל הדרך בחזרה שמענו ברדיו רשת ג' וגל"צ, הייתה
תוכנית של דואטים וכולנו זמזמנו. הסתכלתי מהחלון וכל מה שראיתי
היה חושך. אז חשבתי עליך.

אחרי שניה, העיניים התרגלו לחושך והירח כאילו יצא מבעד לעננים.
ירח מלא, עגול, גדול ומאיר רדף אחרינו. למרות החושך מסביב
פתאום נגלה המראה לנגד עיניי. שדות וגבעות שלא הכרתי חלפו על
פנינו. הכל היה כל כך שקט בתוך הלילה שהיה מסביב, נוגע לא נוגע
בנו. צליל הסתובבה וניסתה להירדם, אני כבר ויתרתי על הניסיון.
שקעתי לתוך עצמי, עם המוזיקה השקטה מהרדיו וכל היופי שמחוץ
לחלון המכונית. עדיין חשבתי עליך, כבר יותר ממוקד, יותר ברור.

חשבתי לעצמי שהדבר היחיד שהיה הופך את התמונה הזאת למושלמת היה
בריכות דגים (אני אוהבת מים ושייכת למים, ולא משנה אם אלה
אגמים, מאגרי מים, בריכות דגים או הים), כאלה שהירח שרודף
אחרינו היה משתקף בהן, והכל היה נראה מושלם. עכשיו כבר דמיינתי
אותך, ישן במיטה שלך בבית שלך, וקרני ירח מאירות את פרצופך
הישן.

אולי אתה מחייך? אולי גם אתה חולם על שדות וגבעות באור ירח מלא
ובריכות דגים וירח שמשתקף בהן ורודף אחריך? ואולי אני שם לידך?


הסתכלתי שוב מהחלון, אורות מנצנצים של עיר מרחוק, הכל כל כך
שקט בחוץ, שדות וברושים, כביש לא מואר, רק הירח מחייך אלינו,
והדרך עוברת מהר, כדי להספיק להגיע בזמן. רק דבר אחד יכול היה
להשלים את התמונה, להפוך אותה למושלמת. בריכות דגים, כאלו
שהירח המלא משתקף בהן והופך לשניים, כאלו שלא נגמרות, כאלו
שחורות מנצנצות.

דבר אחד היה יכול להשלים את התמונה הזאת.

בריכות דגים.

בריכות דגים ואתה.