הנה זה בא והנה זה הולך...
ואת לא יודעת, את לא יודעת...

מה מציאות ומהו דמיון?
מה האמת ומה החלום?
ומתי אפשר לשים את האצבע ולומר:
"הנה זה פה וכאן זה נשאר"?

הנה זה בא ושוב פעם הולך,
סיוט מהול בהזיה,
כאב דחוס באשליה,
זאת את שסתם דפוקה!

ילדה בובה לכל דורש,
סיפוק היצר שלו עבורך הוא קודש.
לבובה אין רצונות!
רק איברים שנעים לפי פקודות.

מה, פשוט נפל בחלקו
אחת שלא תשווה לכוחו?
או שמתחשב ועדין הוא היה,
ואת הפכת אותו חיה?

ואולי עוד מעט זה שוב פעם ילך...
ואת לא יודעת , את לא יודעת...
את משוגעת.