ביקשתי ממגדת עתידות שתקרא לי בתוך כוס של פטל, היא לא הסכימה
ואמרה שרק אם אני אשתה קפה היא תסכים לקרוא לי את העתיד. אני
בן אדם די פשרן, אבל כשזה מגיע לקפה זה סיפור אחר לגמרי, אני
בחיים, אבל בחיים לא אשתה קפה ואף מגדת עתידות לא תגרום לי.
אמרתי לה שאני לא יכולה לשתות קפה והמצאתי תירוץ שאני אלרגית
לאחד מהמרכיבים. כנראה שהיא רחמה עליי או משהו כי היא אמרה
"טוב, נו תשתי את הפטל ותביאי לי את השאריות". שתיתי את הפטל
והשארתי בסוף את כל התרכיז שלא נמס במים מספיק, אתם יודעים
הקטע המתוק מידי הזה בסוף. בכל אופן הבאתי לה את הכוס, "אני
רואה דברים משונים בעתיד שלך, עתיד מתוק אבל עם הרבה בעיות
בדרך". היא שתקה ונתנה לי רגע להגיב, אני ישר ידעתי שרימו
אותי, "תגידי," אמרתי לה "את היית צריכה לקרוא בכוס כדי להגיד
לי את זה?! זה נכון לגבי כולם, תחזירי לי את הכוס ואני אלך",
היא נתנה לי את הכוס כשהפנים שלה היו מלוות במבט מאיים אבל גם
קצת המום. הלכתי הבייתה עם הכוס שאריות פטל ביד, והרהרתי
בסיבות קיומי, כאשר בערך באותו רגע מכונית עברה לפני ומרחה
אותי ואת הכוס שאריות פטל על הכביש. היה רגע חשוך ואז פתחתי את
העיניים ומצאתי את עצמי מול שלט שכתוב עליו 'קיבוץ עין עדן',
הנחתי שזה הדבר המקביל למה שאנשים קוראים לו גן עדן. התחלתי
ללכת והרגשתי קצת מוזר, משום מה הידיים שלי לא עבדו והרגליים
שלי עבדו יותר מהר. המשכתי ללכת עד שעברתי מול מכונית חונה
וראיטתי את ההשתקפות שלי בחלונות שלה, הייתי מכוסה פרווה, היו
לי ארבעה רגליים או יותר נכון טלפיים, הפכתי לדוב!!! הבאתי כזו
שאגה שהפחידה אפילו אותי ומיד ראיתי לפני מלאך, נורמאלי למדי
חוץ מזה שהכנפיים שלו היו וורודות מידי. הוא הביט בי מבולבל
ואז חייך,"אהההה, את זו שלא הסכימה לשתות קפה נכון?", לא הבנתי
מה הקשר אבל הנהנתי, או לפחות ניסיתי עם הראש הדובי (במלרע)
שלי. המלאך צחק לכמה דקות שנראו לי כמו נצח ואמר "טוב, אז אולי
כדאי שאני אסביר לך מה קורה", הוא עצר לרגע החניק עוד צחוק
קטנטן והמשיך- "טוב, אז ככה, אנשים שחיים על כדור הארץ ,במקרה
שלך, לא אמורים ללכת למגדת עתידות קחי את זה כחוק אלוהי, אם הם
כבר הולכים אז הם צריכים לכבד אותה ולעשות מה שהיא אומרת, היא
מן שליחה דיפלומטית מטעמו", הוא אמר והצביע למעלה, "אם היא
שליחה שלו אז למה אסור לבקר אותה?" שאלתי בעוקצנות, "תראי, אני
לא ממציא את החוקים, הוא ממציא אותם, אז לכי תביני. תתני לי
להמשיך, את ביקרת אותה, לא הקשבת לה עם הפטל שלך וגם לגלגת על
החיזיון שלה, אז החלטנו כאן למעלה להפוך אותך לדבר האחרון
שמגדת העתידות חשבה עליו לפני שאת מתת, כנראה שהיא חשבה על
דובים, כנראה מסוג הגריזלי לפי איך שאת נראת". למה דווקא דוב,
חשבתי לעצמי. למה היא לא יכלה לחשוב על מישהו חכם מאוד כמו
איינשטיין או על איזושהי פמיניסטיט מצליחה, למה דווקא דוב!
"תסתכלי על הצד הטוב, היא הייתה יכולה לחשוב על מדפסת ואז
באיזה מצב היית" אמר המלאך מתוך ניסיון נואש לעודד אותי, בעצם
הוא הצליח מה בעצם כלכך רע להיות דוב בגן עדן ואני מדגישה
בגן/קיבוץ עדן ולא מקום אחר.

אחרי כמה זמן של שהות במקום הסתבר לי שאני אחת מהדובות
הראשונות בקיבוץ עדן ובגלל זה התייחסו אליי כמו מלכה. אז בעצם
חיית או שבעצם מתתי באושר ובאושר עד עצם היום הזה, כמעט כמו
שמגדת העתידות אמרה.