הסיפור הבא קרה לי בסביבות ינואר 1999, והוא אמיתי מאוד. אולי
לא שפוי, אבל אמיתי.

להלן הסיפור:

הלכתי לישון. כנראה ששכחתי שיש לי כוס זכוכית לידי. הקטע הוא,
שממש מאחורי הראש שלי, כשאני ישן
יש מערכת כמעט-סטריאו-שלא-פועל-בטייפ-וגם-לא-מקליט-ככה ועליה
אני רגיל לשים כלמיני שטויות כולל
צלחות, כוסות וחתולים אחוזי-בהלה.

אז הלכתי לישון. ובחלומי ישב אברהם אבינו בתחתיתו של סולם עליו
היו חרוטות האותיות "יעקב". שאלתיו מה הוא עושה והוא ענה לי
שהוא ממלא מקום של יעקב, כי ההוא בנתיים היה צריך לעשות פיפי.
הוא הסביר לי שליעקב יש שלפוחית שתן נורא רגישה, וכשירד אליו
הבחור עם החלוק הלבן הוא נבהל, והלך להשתין. בנתיים ביקשו
המארגנים להביא מחליף. הם התקשרו ליצפאן, אבל הוא לא היה בבית.
הם התקשרו ליהודה ברקן, אבל הוא היה באשכבה להומור שלו, והם גם
צלצלו לצביקה פיק, אך הוא ניתק להם כששאלו אם הוא יכול לבוא,
ואם זה לא עולה לו על הופעה במקרה.
בסוף הביאות אותו - אברהם, וביקשו שישמור על המלאך, כדי שלא
יחליק במקרה על שלב בסולם שנשפך עליו ריר של קוף-חולות עם
אגזמה ברגל ומקור של אבטיח.
אז ישבנו ושיחקנו סנוקר בעמידה, ומתישהו יעקב חזר ושאל למה
המלאך עוד לא ירד, ושאין לו את כל היום, ושנמאס לו מהמשכורת
הנמוכה כמו ים-המלח, ושכל הפיקים מניאקים, ושהוא רוצה לדבר עם
העורך-דין שלו, ומי זה בכלל האדיוט שמשחק עם אברהמוב שח על
שולחן סנוקר.

החלום כנראה השפיע עלי בצורה מאפיונרית-משהו, והמוח שלי החליט
לתת הוראה לאחת מידיי לתת מכה למערכת-כאילו-סטריאו שלי.
אחד מהתאים במוחי שלח זרם אחו-שרמוטה כואב לידי הימנית,
שהצליפה בצד המערכת וגרמה להיטלטלות נוראית של האטומים
והמולקולות שלה, שהזיזו עוד כמה. ומי יודע, יכול להיות שאחד
האטומים פגע בחבר שלו, או בחברה של החבר שלו, או בחבר של החברה
של החבר שלו, או בחברה של אחותו של הדוד השני
בשלישי מצד האמא החורגת השלישית מצד אחיו של אישתו השמנה
מכיוון האמא של אחותו של ההוא שמנפח בלונים בפארק, שהוא
הטרוסקסואל מוצהר, והוא מאוהב בהוא שצורח "שוקולד-ארטיק"
ו"נאקנאקנאקנאקנאק" באיזור חופי השרון ליד מצודת נמרוד
בהרי-האלפים באנטארטיקה, שאולי יש שם סוסים שמדברים עברית, אבל
בטוח יש שם אסקימואים שיקנו קרח ממישהו שעושה משימה בשביל דודו
טופז, כדי לזכות בסלון לא-חומרני, שעשוי מהאטומים שעכשיו
מרכיבים את המערכת-כאילו-סטריאו שלי.
הכוס שעמדה על המערכת-כאילו-סטריאו שלי, לא אהבה את
מכת-האטומים שהוצלפה בה ונפלה, עוברת בשריקה חותכת-בשר ליד
ראשני, שיפשפה אותו במחאה-מוצהרת-כוונות-התאבדות, שרפה כבישים
וחסמה
צמיגים ופירקה את עצמה על הרצפה, מפזרת מולקולות
קינלי-שנשאר-מאתמול-בצהריים-על-המערכת-כאילו-סטריאו שלי
בסביבות הרצפה עשויית הקרמיקה שמתחת למיטתי, וליד
המערכת-כאילו-סטריאו שלי.

הרעש שנגרם, בדרך-כלל, ע"י גלי-קול, שנוצרים מאטומים שפוגעים
אחד בשני בצורת גל, העיר אותי משנתי, וכך גם את אבי, שנכנס
לשירותים.
אני הסתכלתי מסביב, מנסה להבין את פשר קול-הניפוץ שנגרם לפני
שניות אחדות, עדיין חצי-ישן, הסתכלתי אל מעבר לצוק מיטתי,
לכיוון התהום העמוקה הנפערת מתחתי, שם מצאתי, על הרצפה, את
מנורת-הקריאה שלי, וראיתי לידה פיסת זכוכית, שכנראה ניתקה עצמה
מבלי-משים משאר הנורה. אז המשכתי לישון.

בקומי בבוקר, התברר לי שפיסת הזכוכית שניתקה מבלי-משים משאר
הנורה אליה היתה מחוברת במשך כל הנשה האחרונה, עבה מדי בשביל
ליצור נורה.
בהסתכלי נמוך יותר, דיליתי את כוס המטבח מזכוכית, שנפלה עם פיה
כלפי הרצפה, ונסדקה לחצי. ההתנגדות הלא-מועילה-לטובת-הכוס של
הרצפה מהקרמיקה גרמה לריסוק קצות הכוס-מטבח-מזכוכית-שנפלה-
מהמערכת-כאילו-סטריאו-שלי-שקיבלה-מכה-מידי-הימנית-
שקיבלה-הוראה-לזוז-מהמוח-שלי-באמצעות-זרם-חשמלי-
כואב-לאחר-חלום-גנגסטרי-משהו-שבו-היו-מעורבים-אברהם
-יעקב-יצפאן-צביקה-פיק-וגם-קוף-חולות-מוטאנטי-עוד-משחר-ההסטוריה.


אז קמתי ואמרתי "נשברה הכוס," והלכתי להתארגן לביה"ס.