|
הנשמה שלי ברחה,
אני לא יודעת מה לעשות,
היא פשוט קמה יום אחד, ואמרה להתראות.
ועברתי ימים קשים, ימים עצובים.
ושקעתי בקרירות...
מן תחושב של ריקנות.
והיית שם בשבילי, וניסית לעזור...
אבל הנשמה שלי ברחה, היא לא תחזור.
בחוץ הגשם יורד, והראש מסוחרר.
בא פשוט להתאבד, ולא משתנה דבר.
מתי כבר תחזרי... שלא יהיה לי קר.
מתי כבר תחזרי, אם זה לא מאוחר.
XX
הנשמה נטשה אותי...
וקר עכשיו לבד.
הנשמה שלי עזבה...
אין פה אף אחד... |
|
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.