"אבל זה היה חריף" צעק נמרוד בהיסטריה. והיא אמרה "אינני חושבת
שזוהי סיבה מספקת לזה!" והעוותה פרצוף מזוויע לעבר אל עבר החור
השחור שנפער בקיר. נמרוד חשב דקה, לקח עוד פלפל מהלאפה, ופלט
סילון  אש אדיר לעבר המורה. השריפה בפה הייתה כואבת מעל ומעבר.
"אני הולך לשלשל עכשיו חבל"ז אמר נמרוד, בעוד חבריו לכיתה
מסתכלים בתימהון על ערמת האפר שפעם הייתה תרצה המורה.
לפתע התעורר. הוא הסתכל מסביב על החדר החשוך, בהה בפוסטרים
הזוהרים שעל הקירות. כל האלילים שלו היו שם : גופי, מיקי מאוס,
פאוור פאפ גירלס... "אבל למה אנחנו לא חיים בתוך סרטים
מצויירים?" חשב בקול רם. הרהר קצת על מה שקרה, החליט שצריך
לחזור להיות הילד בכיתה ט' שרק רואה סרטים מצויירים כשכל
הילדים בשכבה שלו רואים סרטי אקשן, בשביל לראות את הבחורות עם
הבטונאדות על החזה חצי ערומות. הוא קם מהמיטה, פתח את הדלת,
סגר אותה, דפק שלוש פעמים (מבפנים) קצת ליד הידית. כל הפוסטרים
והרהיטים בחדר הסתובבו, והחדר הפך להיות מעבדה מתוחכמת שתפקידה
היה אחד, להשתלט על העולם! הכל היה כבר מוכן. הוא החל בשלב
הסופי. הכפתור האדום הזוהר רק חיכה למגע ידו. הוא לחץ...
והתעורר באימה. שטוף זעה ומתנשף במהירות, הוא צעק בבעתה
"אימא!" והיא הגיעה. "מה קרה חמוד? " אמרה בקולה המתקתק ותוך
כדי וורדים ממש נפלטו מפיה , ומיד קמה ופצחה בשירה עליזה. זה
היה שיר שראה פעם בצלילי המוזיקה. לפתע העולם נראה וורוד
וירוק...
והוא נפל מהמיטה. "סופסוף"  לחש, רץ לשירותים והקיא. שטף את
פניו ובחן אותם במראה, הוא מישש את אוזניו האפורות והארוכות.
אביו נכנס דרך הדלת ושאל "שוב חלמת חלום רע נמרוד?"
"כן" אמר בקול אומלל, טעם הקיא עוד טרי בפה שלו.
"איזה מזל שאין דברים כאלו במציאות, הא דוק?" אמר ודחף את הגזר
לפיו.