עוד שוט, עוד שוט, זה לא נפסק.
הכאב הולם, הכאב מתחיל להשפיע.
הקפצה והנה זה מגיע.
אגמי רדבול וקוקטיילים צבעוניים, מרגיעים.
תנו לה, רק ככה היא מרגישה שלמה.
אל תבכו לה, שהיא מתנהגת כמו בהמה.
תנו לה לזרום עם אלכוהול בדם.
המילים פחות מכאיבות לה כשהיא שתויה.
כשהיא מאבדת את החושים היא רואה באופן כל כך חד את הדממה.
היא לא בוכה, רק צוחקת, מאושרת.
רוקדת עם עצמה.
היא לא יושבת, תמיד בתנועה.
ומתרצת את הדברים שהיא עושה בגלל שתייה.
זו לא אני הייתי, זה היית אתה.
היא ממשיכה לשתות, זה לא נפסק.
כמו מכת ברק, משמידה ללא ניצול, תאי מח נטמנו בחול.
אני רואה דרכך, בפנים את שונה.
שונה בדיוק כמו שנראה לך במראה.
והשתייה פילסה לך את הדרך.
והשתייה נתנה לך ביטחון.
עוד דבר לצחוק עליו.
באור היום את מתחבאת מצילך.
במועדון את רוקדת, כל כולך.
משקה אחרי משקה, שוט אחרי שוט
זה שוב הולם בך, שוב, פחות.
בכביש 90 קמ"ש, אחרי מיליון טעויות
נשארו רק,
זיכרונות.