וכמה שניסיתי להיות קרובה, תמיד הייתה המחיצה,
ששברה הכל.
ואיך שלא רציתי להיות לבד, להיות בצד
זה זול.
וכמה שצחקת נדהמתי, כמה שזעקת
שתקתי .
וכמה שרציתי, נעלמתי
לתוך דממה.
לא ידעתי איך,
במה למשוך, שתבין?
סיפור עצוב, סיפור עדין.
וכמה שזה מתרחק לי מהידיים,
כמה הדמעות הופכות לשניים ומכפילות את עצמן
כשאני איתך!
זה לא מובן!
אני זועקת צועקת הולמת חובטת שוכבת ולא רוצה להתעורר.
מנסה ולא יודעת איך זה ייגמר?
תמיד מפריעים תמיד עוקצים אותי מכל מקום.
ואתה
איתי,
בחלום.