לא חלמנו בלילה אותם החלומות
ולא נעורנו אל אותו הבוקר.
כשתי שיקופיות זרות אנחנו,
מושמות זו על זו ואין קונטור תואם -
בכי אינו בכי, צהלה אינה צהלה
היופי אחר, וכך גם הכיעור.

כמו מין חיה דו-ראשית אנחנו.
גופנו אחד, ראשינו פונים לכיוונים הפוכים.
עכשו הופרדו מיטותינו.
מחר תופרדנה מיתותינו.
יהרג בל יעבור מכאן
ויהרג בל יעבור מכאן.

אני צועק ראשון: חתוך - או הדבק!
למי כואב יותר: לצועק - או לשותק?
הישאר שם אם אתה רוצה,
אני הולך. כעת גם ממך אני מתנתק.

מתוך החמלה אני מושיט ידי. לא יותר.
לו רק יכולתי לחבק.