למנואל יש צ'לו, גם לי.
לי יש ארבעה ילדים, למנואל יש כשרון ואת גבריאלה.
כשאני מנגן , נפתח לבי וגם לבבות של עוד כמה שכנים
כשמנואל מנגן, נפתחים שערי השמיים.
גבריאלה עוטפת את מנואל כמו אם ואינה זקוקה לילדים
אבל כשמנואל אינו מנגן, המבט שלו עצוב.

לי קוראים סוארז ובמשרד יש לי ידידה טובה - מריה.
מריה היא רווקה והחלום שלה הוא להיות אם חד-הורית.
מריה מעריצה את מנואל בזכות נגינתו ורעמת שערו המאפיר.
מריה יכלה להחשב למושכת אבל אינה עושה מאמצים.

מנואל מנגן בתזמורת קאמרית וגבריאלה עוטפת אותו גם בקונצרטים.
מדי פעם נותן לי מנואל כרטיס או שניים, במיוחד כשהוא מנגן
סולו.
לפעמים כשגבריאלה אינה מגיעה לקוצרט, אני מסיע את מנואל והצ'לו
הביתה.

פעם הזמנתי את מריה לקונצרט וגבריאלה לא באה.
בדרך הביתה סיפרה מריה  למנואל על חלומה.

לקראת הקונצרט הבא מריה התעקשה לבוא ולא היה לי כרטיס בשבילה.
בכל זאת היא נכנסה בהפסקה וראיתי אותה לוחשת למנואל ופניו
השתנו ללא הכר.
בגמר הקונצרט ירדתי לחדר ההלבשה. אבל גבריאלה היתה והם נסעו
ביחד הביתה.

מריה השתנתה.

מדי פעם אני מתייעץ עם מנואל בקשר לצ'לו ומבקש את חות דעתו על
קשת שאני רוצה להחליף כבר כמה שנים. לפי מנואל הקשת צריכה
לשיר.

לפעמים אנחנו נפגשים בסטודיו של בניטרו שלמד בנית כלי קשת
באנגליה.

בפעם האחרונה שהבאתי למנואל קשת הוא נראה לי מעורפל וחסר
עניין, כאילו כל מעיניו נתונים למעשה הבריאה לפחות.

יום אחד הגיעה מריה למשרד עטופה סוד. לאחר שהשביעה אותי בלחש
סיפרה שחלומה עומד להתגשם. אני ברוב טיפשותי שאלתי מי האב
המאושר ומריה אמרה בקול צונן שיש דברים שלא שואלים ובכלל ידיד
אמיתי או שהוא יודע או שהוא שותק.

עברו  חודשים. מריה מתעגלת.

המשרד החליף דירה. הטכנולוגיה משתלטת על החיוך היומיומי והמשרד
נראה כקן נמלים רוחשות, כרטיסים מגנטיים מתנוצצים דלתות
אוטומטיות ושומרים בכל פינה.

התחלף מנהל. מריה מתעגלת. אין חדש.

לילה אחד קיבלתי טלפון ממנואל להסיע את מריה לבית חולים. עזרתי
לה לרדת למכונית וליויתי אותה לחדר יולדות. אמה של מריה כבר
חיכתה לה ושנינו התיישבנו בחדר המתנה.

בבוקר נולד פבלו.

עכשיו למנואל יש ילד וגבריאלה לא יודעת, היא ממשיכה לעטוף אותו
אבל מנואל מתחמק מדי פעם באמתלא זו או אחרת ואז הוא בא לעטוף
את פבלו, והמבט שלו מזכיר את המבט של גבריאלה כשהיא מסתכלת
במנואל.


זהר
יוני 99
לזכר פבלו קזלס