טס למרחקים, עצם משונה
את מחול הזמן, איש אינו רואה
ולא יעצור,
לא ישתהה דקה
מרוץ של מחוגים דופק בך שתיקה.

עיר מעל הים מכבה אורות
כל האהבות הישנות כבר נגמרות.
לא נשאר דבר,
הוא אל החוף נשטף
ואנחנו שם כקצף על הים.

פזמון..

רק כמה רגעים של אושר
שלווה סטואית חולפת
עוד רגע של ילדות פיכחת
את המרב עוטפת.

קול מן העבר, כמו רחש הגלים,
שם ילד וילדה בונים עוד מגדלים,
הזמן עוד משתהה
והדקות עומדות,
ועוד אפשר לחלום עוד כמה חלומות.

פזמון.

בית בשחקים ושמש על החוף,
תמונה של מלאכים, עפים אל האינסוף.
הכל כל כך ברור
וכלום איני מחסיר,
ומייד נבלע אל תוך האופק הבהיר.

רק כמה רגעים של אושר
שלווה סטואית חולפת
עוד רגע של ילדות פיכחת
את המרב עוטפת.

גם בלי לראות אפשר לדעת
מה מתרחש בפנים
אם רק תסגור את העיניים
תרגיש בעננים.

טס למרחקים, עף אל האינסוף
מזמור של שעונים, מפריד בין רע לטוב.
הזמן כאילו תם,
והשלווה חלפה,
רק זיכרון קלוש והוא נשאר בך.