"...עם כולם.
ואז הם הכניסו את שלומי לבור ואחר כך עידו ועוד כמה ילדים כיסו
אותו בחול, וזהו.
אחר כך הלכנו הביתה ובדרך, במגרש חניה על יד ביתחולים "השרון",
עידו אמר משהו על זה ששושי הזמינה את ההורים שלו לשיחה ועל איך
שהוא שמע את ההורים שלו מדברים על זה שהם רוצים להעביר אותו
כיתה לאיזה כיתה אחרת באיזה ביתספר אחד רחוק, אולי אפילו בתל
אביב.
בצומת ליד הביתחולים כל אחד הלך לכיוון של הבית שלו. אני הלכתי
עם שי ורום, אבל קצת מאחוריהם. שמעתי את שי מספר על זה שהוא
היה אצל עידו ושיחק איתו באיזה משחק חדש שההורים שלו הביאו לו
במתנה בשביל ה"סגה" שלו. איזה משחק אחד עם חלליות ויורים והכל.
אני הכרתי את המשחק הזה. שיחקתי בו עם עידו רק פעם אחת. אחרי
כמה ימים אחיו הקטן זרק אותו מהחלון והוא נשבר. אחיו הקטן
פוזל.

למחרת שלומי הגיע לכיתה כרגיל. כל היום היינו באיזה חזרות לטקס
יום הזכרון ליום השואה והגבורה ונתנו לנו דגלים קטנים של
המדינה ואמרו לנו לשתות הרבה בהפסקה כי חם ומתים מזה. אחרי
הביתספר הלכנו הביתה. ליד הבית מהעץ, איפה שיש שדה גדול של
הצמחים המוזרים האלה, הם שוב הכניסו את שלומי לבור ואחר כך
כיסו אותו בחול, וזהו.
אחר כך שוב הלכנו הביתה, ובדרך, במגרש חניה של ביתחולים
"השרון", עידו אמר שההורים שלו היו היום אצל שושי ואחר כך לא
אמרו לו כלום לפני שהם הלכו הביתה. רום אמר משהו על זה שהוא
שמע שיש כמה ילדים גם מכיתות אחרות שרוצים להעביר לאיזה בית
ספר רחוק אחד, אולי אפילו בכפר סבא, אבל הוא לא יודע למה, הוא
רק שמע על זה מנטע אבל אי אפשר להאמין לה לכלום כי אחיה מת
בצוללת. אסף אמר לו שהוא מדבר שטויות ושאפאחד לא מת במדינת
ישראל בצוללת כי אין לנו בכלל צוללות כי אין לנו בכלל
אוקיאנוס, ואני הלכתי הביתה דרך הדרך קיצור ליד הבית של ענבל
שבדיה היפה.

למחרת שלומי הגיע לכיתה כרגיל. שוב היו לנו חזרות ליום הזכרון
לחללי השואה והגבורה, אבל הפעם היינו באולם ספורט כי בחוץ היה
חם נורא נורא ואיזה ילדה אחת מכיתה אחרת נפלה מהבמה ופתחה את
הראש ושושי אמרה אחר כך שזה בגלל שהיא לא שתתה ואם גם אנחנו לא
נשתה אז כולנו ניפול מהבמה ונפתח את הראש ויקחו אותנו
לביתחולים "השרון".
אחרי שגמרנו להיות באולם עוד היה לנו שיעור חברה בכיתה אחר כך
עם שושי.
דיברנו על הבדלים בין בני האדם. שושי שאלה אם מישהו מכיר מישהו
אחר שיש לו כשרונות מיוחדים שהוא רוצה לספר עליהם. שושי שאלה
אם יש מישהו שמכיר איזה מישהו אחר שיכול לעשות איזה משהו מיוחד
שאחרים לא יודעים לעשות. שושי שאלה אם יש מישהו כזה שמכיר
מישהו כזה. שושי שאלה.
אפאחד לא אמר כלום. אפאחד לא אמר כלום שוב פעם, ושוב פעם,
ושוב.
ואז רק שלומי הרים את היד פתאום.

וכששלומי הרים את היד כולם היו פתאום נורא בשקט. אולי בעצם חוץ
מהבנות כי הם אף פעם לא בשקט ורק מדברות, אבל אנחנו היינו
בשקט. אני במיוחד יכלתי לראות את עידו איך הוא יושב ושותק
ונראה לי לרגע כאילו הוא היה מוכר את כל המשחקים של ה"סגה" שלו
יחד עם אחיו הקטן והפוזל ועובר תיכף ומיד לביתספר החדש הזה,
ועדיף שיהיה כמה שיותר רחוק, אולי אפילו ברחובות, רק ששלומי לא
יגיד כלום. רק ששלומי לא יגיד כלום.
אבל שלומי התחיל להגיד משהו דווקא, אבל לא הספיק ממש להגיד
כלום כי עידו מיד הצביע ועוד לפני ששושי אמרה לו "כן מה?" הוא
כבר שאל אותה "המורה שושי אפשר ללכת לנוחיות בבקשה?" שושי
הסתכלה עליו ושאלה "אתה לא יכול להמתין עם זה להפסקה?" ובזמן
שעידו ענה "לא המורה שושי אני ממש צריך עכשיו" אני הסתכלתי על
שלומי וראיתי אותו מסתכל על עידו. לא היה לי כל כך ברור על מה
הוא חשב. אבל עידו כבר קם ורץ החוצה וכששושי אמרה לשלומי "כן
שלומי מה רצית לספר לנו?" כבר לא הייתי יכול לשמוע את הריצה של
עידו במסדרון בחוץ.

ואחרי שעידו חזר מהשירותים כבר נשארה איזה דקה לפני הצלצול
ושושי הזכירה לכולנו לבוא מחר לטקס עם חולצה לבנה ומכנסיים
שחורים ואמרה לנו שזה נורא חשוב לא לשכוח, לא לשכוח ולבוא עם
חולצה לבנה ומכנסיים שחורים, כי זה נורא חשוב.
ובדרך חזרה הביתה שוב הכניסו את שלומי לבור ואחר כך כיסו אותו
בחול, וזהו.
בדרך הביתה, ליד ביתחולים "השרון", רום סיפר לעידו איך אחרי
שהוא יצא לשירותים שלומי סיפר בכיתה איזה סיפור משונה על חבר
רוסי שלו אחד שיודע לנפח לצפרדעים את התחת בקשית עד שהם
מתפוצצות. עידו צחק ואמר ש..."