אז ישבנו שם ג'וני ואני
השעה היתה שתיים בצהריים.
מוקדם מידיי בשביל לאבד את עצמך לדעת,
אבל מאוחר מכדי לרפות את החור שנפער
ולהציל את מה שנשאר מהכבד שלי...
על מרקע הטלוויזיה שודר משחק גביע אנגלי,
ליברפול נגד מילוול. תיקו מאופס במחצית.
אני אמרתי שליברפול לא סחורה בלי אואן,
וג'וני אמר שהיא לא היתה גם איתו,
ולמעשה עיר הנמל המזורגגת והאפרורית הזאת
לא תרמה כלום מאז שהביטלס התפרקו וקווין קיגן פרש...
בדקה התשעים ואחת ליברפול הבקיעה שער ניצחון.
מהטלוויזיה בקעה שירה אדירה "לעולם לא תצעדי לבד"
ואני חשבתי לעצמי איך זה שאף פעם לא הייתי באנפילד
וכמה חבל שגם בחיים אין זמן פציעות שאפשר לתקן בו דברים...
ג'וני, אתה זיין שכל גדול, אמרתי לו.
וחוצמזה אתה בכלל בקבוק וויסקי.
קראנו לו ג'וני,
ג'וני האדום.