על הצג של נדב הופיע הביטוי הסלולרי השגור 'מספר חסוי'. הלו,
הוא ענה. אתה לא מכיר אותי, אמר הקול מהצד השני, אבל אתה מכיר
אותי. מה בדיוק אפשר להשיב לפתיחה כזאת? נדב שתק. גם בצד השני
הייתה דממה קלה. אנחנו משחקים בחידות היגיון? שאל נדב. בעוד
הוא מחווה את ההערה העוקצנית, הבין. זה אלכס. האיש שהוא חמק
בעקשנות מלפגוש בימים שגליה הייתה רק ידידה. היום, כשהכל
מעורבב ומנוער יותר, לא ידע מה יאמר לו.
זה אלכס, הוא אמר. כמעט בלי מבוכה. אני מרגיש שמשהו קורה,
המשיך. אני לא מבין מה יש לך ולגליה לדבר כל הזמן בטלפון. יש
לה אותי. אני החבר שלה. שתדבר איתי. הוא נשמע כן מאד. נדב לא
יכול להתכחש לאומץ שהיה הבחור צריך לגייס כדי לפתוח מיוזמתו
בשיחה כזאת. במשך החודשים האחרונים, מאז שהכיר את גליה, למד
בעיקר לבוז לדמותו כפי שעלתה מהתיאורים שלה. היא אהבה את אלכס
כמו שאם אוהבת תינוק. הוא היה כועס והיא מרגיעה. בוכה, והיא
מנחמת. בועט, והיא סופגת.
אני מצטער, נדב מנסה לשחק טון רגוע ומרוחק, הבעיות שלך עם גליה
הן שלכם. אם יש לך טענות אליה, אולי כדאי שתדבר איתה. ניסיתי,
אומר אלכס ויש איזו קינה על משהו אבוד בקולו. גם נדב כבר למד,
בדרך הקשה, שאצל גליה, למרות הטון הנעים שבו היא אומרת דברים,
היא טומנת מלכודת דבש. כשאתה בידיה, אין לך הרבה ברירות. מבעד
לענן הצינה שהקפיד להפגין, גילה נדב את המשותף להם. קשורים
אליה ולא יכולים ללכת. חוסים תחת כנפיה המאיימות. לא תיתן לי
חופש, לא תראה אותי בכלל. נדב נותן לה חופש בגלל המעמד ה'בלתי
ליגאלי' שלו. אלכס גורר עצמו חובט וזועק לכל עבר ועדיין מגיע
אל אותו מקום עצמו. אולי ניפגש? מציע אלכס לתוך האמפתיה
המסויגת של נדב. אני רוצה להסביר, אני רוצה להבין. זה כבר
מתחיל להפחיד את נדב. ייצמד כל אחד לתפקידו במשולש.
על מה אתם מדברים בכלל כל הזמן הזה? אלכס שואל בנימה מתרה. נדב
שמח על ההזדמנות שמעניקה לו התוקפנות כדי לאבד את רוח הפיוס
שעלתה בו לרגע. אני לא חושב שאני חייב לך איזשהו דין וחשבון,
עם כל הכבוד. הוא משיב. אולי מגיע לי דין וחשבון, יורה אלכס,
על זה שאתה מזיין את החברה שלי?
הצליל הבא היה הניתוק.