כמו פרדס העמוס עצי פרי בשלים
ורוח מנשבת, מרעידה העלים
וכמו מבקשת היא, מתחננת
בלשונה מצקצקת, באוזנך משננת
"קטוף נא, אכול כאוות נפשך,
אין זה קשה, רק הושט את ידך!"
ואתה שוקל-חושש, מתלבט,
שולח אצבע בחשש, ומיד מתחרט
ורוח לוחשת: "כן יקירי,
שלח את ידך וקטוף את הפרי."
מבטך מלטף התפוח, אתה מריח תחילה,
נראה שהתפוח ראוי לאכילה
משתכר מהריח, כמעט מתמסטל,
ורוח נושבת, ועלה מעלעל.
אבל אתה עדיין לא סגור,
אולי הפרי נגוע, שמא אסור?
אך היא בתגובה, בין עצים, במשוב,
ממשיכה, משכנעת "וכי למה תחשוב?!
הפרי מעולה, הוא בשל ומוכן
הבט על צבעו, כה ירוק, רענן"
ונמאס כבר איתה להתעמת,
אתה חושב במהירות: "מדוע באמת?
אקח מהפרי, מה כבר  יקרה?
אחרי הביס הראשון אדע ואראה!"
מושיט ידך במהירות, ולפני שתתחרט,
נוגס בתפוח, לא חושב על החטא.
"טעמו כה מתוק, עסיסי, מענג"
רוח מסביבך ממשיכה ללהג.
וכשראשך מרחף בין עננים
בידך נותרו אך ורק גרעינים...
אתה נשכב על הקרקע, עינך עצומות
ראשך מחשב להתפקע ממהלומות
ואז מצפון מתעורר, ותופס אותך, חונק, מגביל,
ומאוחר מידי אתה קולט - התפוח רעיל!
אתה חושב "זה אולי לא נעים,
אך נראה שהגעתי לסוף החיים!
לו היית בידי הזדמנות לתקן,
שוב לא הייתי מסתכן.
מפרדסים אברח כמו מאש,
לא אתן לפיתוי להתממש!"
אך יום אחד, אחרי שהבראת,
בתוך פרדס נמצאת לפתע.
ואתה - שומר הידיים  מאחור
ובין העצים מסתובב סחור סחור
ורוח... מיד היא בך נזכרה,
נושבת מפה לכאן מהרה
מנענעת צמרות, מפיצה את הריח
ובקולה המתחנחן היא קוראת "הוי, אורח!"
אתה קשוח, קורא לעומתה
"חזרי למקומך, איוולת שוטה!"
והיא מסמיקה, מחייכת בבושה
"למה להעליב?" שואלת בלחישה
אתה מתרכך ומבקש סליחתה
והיא ממשיכה, נושבת, מפתה,
"הבט וראה מה נאה הוא הפרי,
אכול נא, הוא עתיר וויטמינים ובריא!"
"בטוחה?!" שואל. "הראשון היה מורעל!
איך אדע שזה איננו מקולקל?"
"הוי,  מצטערת, מותק, שוב זה לא יקרה,
התפוח הזה מעולה, הינה, תראה!"
ואתה בוחן מכל הצדדים,
מריח, מלטף, אומד המימדים.
הוא נראה טוב, אז אולי באמת?
ניקח את הסיכון, מקסימום אני מת...
ואתה נוגס, ביס ועוד ביס,
קוטף עוד אחד ושלישי שם בכיס,
ובתוך ראשך מנקרת ציפור,
אך אתה מתעלם, מתנהג כשיכור.
ואין צורך להמשיך, הסוף כבר ידוע
ליבך נוקף ושואל - מדוע???
וכי לא יכלת להתגבר, להתאפק?
בריח ובמראה להסתפק?
ולא היית כעת משותק
אם היית מעט יותר מאופק...
ושמא תאמר - זה לא היה בשליטה,
הרוח הארורה אותי מושכת ומפתה.
אז אולי אם תשכב מנותק מכל עמית
תבין את חשיבות המשמעת העצמית!!!