ירדתי מהקרוסלה שבגן הציבורי והייתי בדרכי ללכת הביתה.
"חכי!" הוא צעק "זה לא אמור להיות ככה!"
"אז איך זה כן אמור להיות?" עניתי. הרגשתי כל כך מושפלת, כאילו
שאין לי מה להסתיר ממנו יותר.
הסתובבתי לאחור, הוא התקדם לעברי ונעמד מולי, שנינו שתקנו
והייתה אווירת מתח באוויר, כל אחד מחכה שהשני ישבור את השתיקה
המביכה.
"טוב, אני כבר חייבת ללכת", אמרתי. "אל תלכי", הוא אמר וחייך.
חייכתי בחזרה חיוך מזויף, הסתובבתי והלכתי...