זהו, הפעם זה הסוף, היום בו המחר לא יהיה עוד.
זהו קו המחשבה שלי להיום, למעשה למשך השעות הקרובות.
כל מה שנשאר לי עכשיו זה להסתכל במבט לאחור האם זה היה שווה את
זה, או יותר נכון, איך קרה שהגעתי לכאן, איפה הייתה אותה טעות
שלאחריה הסוף כבר היה ידוע מראש.
אני פותח את העיניים ומתעורר בפעם האחרונה לחדרון שליווה אותי
רבות, אותי ועוד רבים אחרי, אחד אחד יצעדו במסדרון הארוך
ויוכנסו לכאן עד שיום אחד תפתח הדלת והם יצעדו במסדרון שוב, רק
עוד פעם אחת אחרונה, מסדרון ארוך שאין ממנו חזרה. כמו בכל בוקר
אני יושב ובוהה בקיר הלבן, מחפש טיפה של אור שמש לענג אותי
בתאורת החדרון אך ללא הצלחה.
לאחר מספר דקות ארוחת הבוקר מגיעה, הפעם היא מיוחדת, ארוחה
בוקר חגיגית שלא ראיתי כמותה כבר שנים רבות, קרוואסון ואפילו
קפה הניחו על המגש ביחד עם מכתב תודה על שהותי במקום ביחד עם
דף תפריט ממנו אני בוחר את ארוחתי האחרונה. פתאום הזמן עובר
מהר, ההכנות האחרונות כבר נערכו ולאחר שגילחו את ראשי ועברתי
מקלחת חמה בפעם הראשונה מזה שנים הוגשה לי הארוחה אותה הזמנתי
מספר שעות קודם לכן.
אחרי הארוחה לא יכולתי שלא לשכב לנוח קצת, מחכה לי עוד יום
עמוס לפני ותהייות לגבי הלא נודע.
הזמן עבר מהר ולא הספקתי להעריכו מספיק, ברגע בו שמעתי את אותן
חריקות מנעול הדלת, הכל עבר להילוך איטי.
הליווי הגיע והוליך אותי לעבר המסדרון, הוא היה ארוך אך ידעתי
שאני צריך לעשות זאת בעצמי, ללא עזרת המלווים. לאט לאט ורגל
אחר רגל צעדתי קדימה, צעד קטן רדף צעד והרגשתי איך הרגליים שלי
נתקעות ולא מסוגלות לעבור זאת מהר יותר.
ברגע אחד של איבוד משקל נפלתי, לא יכולתי שלא לראות את עצמי
מהצד נופל בהילוך איטי, בתזוזה מסורבלת של הרגליים ולאט לאט
נופל קדימה בלי כל יכולת לבלום את הנפילה בעזרת הידיים.
אחרי הנפילה שמעתי את צעדי המלווים בהד המסדרון, לאט לאט עזרו
לי לקום והמשכתי במסע האינסופי אל עבר הסוף, אל עבר הישיבה
הנצחית.
בסוף המסדרון חיכתה לי דלת פתוחה, עברתי דרכה והסתכלתי ארוכות
תוך כדי שאני רואה אותה נסגרת בפעם האחרונה לאט, עד שמיעת
הטריקה החזקה של המתכת במסגרת הברזל שמסביב.
הרגלים שלי שוחררו ויכולתי לראות עצמי במראה גדולה, עשיתי
לעצמי שלום והתיישבתי בכיסא העץ, חגורות העור הודקו
והאלקטרודות הודבקו. מכאן אין דרך חזרה, אין סיבה להתנגד, גזר
הדין ניתן ואי אפשר לעצרו.
החדר התרוקן ונשארתי לבד, רק אני, כיסא העץ והמראה הגדולה
מולי.
בתחילה הרגשתי זרם קל בגוף, אולי התרגשות ואולי זרם שבא להזהיר
על מה שיבוא.
השניות בשעון חלפו לאט ובשעה בה כל המחוגים התאחדו לאחד נשמע
לרגע חשמל מהדהד עד שהרגשתי...