אוקי... אז תמה לה עוד שנה.

אין יותר 16.
(מה, זהו?! נגמר?!)

אפשר להגיד שזו הייתה שנה שופעת הפתעות טובות ורעות.
(האמ האמ..)

שנה מלאה בהמון אנשים חדשים שנדחפו לי לתוך החיים.
(אוהבת אותכם... טוב, לא את כולם)

שנה עם המון אהבה, ועם זאת מגיע גם הכאב והבכי...
למרות כל החרא... זו הייתה השנה הכי יפה שהייתה לי.
נכון שהייתי מוותרת על כמה רגעים נוראים, כשהרגשתי שאני מתפרצת
מבפנים ומתפוצצת מדמעות ומדם מהידיים...
מיואשת ועוד שניה נעלמת...
אבל אני חושבת שבסך הכל היה מעניין לראות איך התמודדתי עם
הכל.
(או שלא...)

פגעתי באנשים שאני הכי אוהבת, נהפכתי לבולמית עם הפרעת אכילה,
הפסקתי לצחוק ולחייך לטווח ארוך... ורוב הזמן הוצאתי את הכעס
והעצבים שלי על הסובבים אותי... ככה שאין מצב שאפשר לדבר
איתי.
(חבל...)

וגם ראיתי מי באמת החברות האמיתיות שלי, שהיו איתי גם ברגעים
הכי קשים, כשאני כבר לא יכולתי לסבול את עצמי - והן סבלו
אותי!
(נראה לי... חח)

היו המון רגעים (יותר נכון חודשים) שחשבתי שזה הסוף,
שזהו... שנשברתי, נגמרתי, שאני לא אעמוד בעוד הפתעה עכשיו,
אז ניסיתי כל מיני דברים... שלא נזכיר כרגע.
(זה אחרי ייאוש מטורף, כשנגמרה לי התקווה ואבדה לי
האופטימיות).

ועכשיו... בת 17, כן, כן, אני!
(אוייש לא...)
כבר זקנה הא...
מחכה לראות מה יקרה בשנה הבאה...!!!