החלטתי לכתוב.
הגיע הזמן לשים סוף למחסום הכתיבה שלי.
כבר שנתיים, שנתיים חסומות,
ואני לא מתנגדת, לא מתמודדת,
פתטית!
אז זהו, החלטתי לכתוב...
אבל אני לא יודעת מה, וזה לא כי אין לי השראה,
לא יכול להיות שאין לי השראה במשך תקופה כל כך ארוכה, לא?
כבר שנתיים בערך, היו בהן תקופות יותר טובות ויותר רעות,
היו רגעים שרציתי למות,
ובניגוד היו רגעים שרציתי שלא יגמרו לעולם.
אז הנה אני כותבת!
כותבת מתחרז עם אוהבת, כמעט כתבתי:
אז הנה אני אוהבת!
אבל... אני כבר לא בטוחה שזה נכון.
אחרי חצי שנה נפלאה עם אותו בחור,
מתחילים פתאום להתעורר ספקות.
אני כבר לא בטוחה שזה נכון, לא בטוחה שטוב לי, אני אפילו לא
בטוחה שאני אוהבת.
לא בטוחה בכלום.
מבולבלת
אוהבת לא אוהבת,
הכל מתחרז עם מבולבלת
גם מאושרת?
וגם עוזבת?
ובכלל, כל המילים האלה מסתדרות ביחד?
מצד אחד אני אוהבת
מצד שני רוצה לעזוב
חולמת שיהיה טוב
או שפשוט כבר תהיה כאן,
ולא תעזוב
כי אני כבר לא שורדת
ואני כואבת
וכל המילים עדיין מתחרזות עם
מבולבלת.
סביר להניח שהיא בכלל מכילה את כולן,
ככה נראה לי לפחות.
עדייה רוצה להיות כותבת,
במבטא רוסי,
או סתם אחרת,
עדייה היא הרי מישהי אחרת,
מישהי אוהבת
לא רוצה להיות כובלת
אבל בכל זאת...
נכשלת
כנראה...