למרחבי דימיון חמים
שם שמש דוגרת על מילים
עד להתבקעותן לשירים.
נוצצים כיהלומי טל
פעמונים ברוח צלצולם
עולה במעלה סולם
ונעלמים בתכלת האינסופי.
משתאה כילד
המחזיק בחוט העפיפון
הנוסק בזרם האוויר למרומים
ומפתל זנב נייר שמח.
מצייר סימנים ללא כל סדר
חסרי פשר ומובן
אך כשהתפזרו ענני הסחת הדעת
לפתע זרחה תבונת ההארה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|