בכיתי, כל-כך בכיתי אתמול שכבר הרגשתי את הלב מתכווץ לי
כואב, באמת כואב לי שהם לא פה
אהובים שלי.
קשה, קשה לי בלי האהבה שלכם
אבל אולי אף פעם לא היתה כזו
אולי זו רק אני וככה. וזהו.
אמא אמרה שלא כולם אותו דבר
"לפעמים קשה לשמוח כשלך עצוב" אמרה,
"אבל לי לא" עניתי לא מבינה
"ואם כולם היו דומים, הרי היה משעמם, נכון?" שאלה
"לא, דווקא היה כייף"
אם כולם היו אוהבים אותי כמו שאני אותם
אם כולם היו שומעים אותי ומחבקים חזק כמו שאני אותם
תמיד
אבל לא, הם לא פה, עכשיו
אהובים שלי
אני לא רוצה להבין
אני רוצה שאתם תבינו
אתם לא יכולים?
אז בכיתי,
כל-כך בכיתי אתמול שאתם לא איתי עכשיו...
ועכשיו די. |
