ואז הגיע הזמן
לראות הכל, לחוש הכל
אבל הוא חלף ללא הרף
מדלג על העוברים ושבים כמאכלי ים שנראים לו זולים מדי
לכל אחד מגיע הזמן הזה
אבל
כשאתה מרוכז בלחיות את החיים
וכשאתה מנסה לראות יותר מנקודת בריחה באופק
אתה מתהפך, מפחד, יש לך פרפרים בבטן (או שלא)
אתה לא מסוגל להבין שהזמן שם
כשאתה מרוכז בלנסות להתמיד
אתה מתנוון בגלל חוסר הרצון וטובע מאימה של הפגעים שבחוץ
אתה לא מסוגל לחוש את הרגשות שנמצאים לך מתחת לאף
כשאתה מרוכז בעצמך או בעצמי (אתה חושב)
הייתי אתמול בשוק הנשמות האבודות
חשבתי לעצמי
מה יקרה אם לכל אחד ואחד מהם הייתה את היכולת לראות הכל
לחוש
או שבעצם, האם הם חשים הכל?
הרי הם בסך הכל חסילונים זולים. |
